מקורות
חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב… בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.
אמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.
משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול.
תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח
טבעו בארץ שעריה אבד ושבר ברחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה.
ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה
רבי ורבי נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה
והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה. (יב) והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאום ה' את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אותו לשממות עולם.
(כו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר. (כז) ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות
אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה
כי אשא אל שמים ידי. כשבראו הקב"ה לא בראו כי אם במאמר ולא בשבועה ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנא' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים
שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קא משמע לן דראש חדש איקרי מועד כדאביי דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד לשבר בחורי למימרא דכולהו ממועד אתו
סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחים חירשו נותן לו דמי כולו
אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו
ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת
שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל
עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים שנא' (משלי כ"ב) כי נעים כי תשמרם בבטנך