אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ליה זעירי מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת וגו'.

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ידוד אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה:

ואד יעלה מן הארץ. בבראשית רבה (יג, י) פליגי ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה, שנאמר (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא. וריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה, שנאמר (תהילים קלה, ז) מעלה נשיאים מקצה הארץ. ובפרקי ר' אליעזר אמר (פרק ה'). בזמן שישראל אין עושין רצונו של מקום ממים התחתונים הם שותים. והטעם, מפני שישראל מחברים שמים וארץ במעשיהם הנאותים, אז יורידו הגשמים מלמעלה, ואם לא, נעצרים מלמעלה. וזה שאמר "ואדם אין לעבוד את האדמה", כמו 'לעבדה ולשמרה' (לעבדה בעשה ולשמרה בלא תעשה זהר ח"א כז, א). ולכן "ואד יעלה מן הארץ", מפני שלא היו זכות מעשים להוריד הגשמים מלמעלה, אז אד עלה מן הארץ, שעננים שתו מן מים התחתונים. ואמר "מן הארץ", מפני שהאידים עולים מן תערובת הארץ ויסודותיה. והשקה את כל פני האדמה. הפרטית הנצרך לעבדה. "אד" הוא ענן, ולפי שכל צרה ר"ל נמשל לענן וחשך לכן נקרא אד. "יעלה". לשון הוה, להורות שענינו תמיד כך הוא

"וזאת הברכה". הוא הפעולה. "משה" וגו'. הוא הפועל. "איש האלהים". ברוח הקדש שבו, שהוא הסיבה ראשונה. "את בני ישראל". הם הנפעלים. "לפני מותו." הוא הזמן. "איש האלהים". בעלה דמטרוניתא. כי "אלהים" מורה על התנהגותו על פי הטבע, שהעולם הזה מתנהג על פי הטבע. לכך לא נזכר במעשה בראשית כי אם שם אלהים. ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג, א) מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ואמרו, מתוך שהיא שקולה כתחית המתים לפיכך קבעוה בתחית המתים. והענין, כי הגשמים אינן על פי הטבע כלל, כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שהוא על פי הטבע, אף זריחת השמש ושקיעתה, אבל על הגשמים מודים שאינן על פי טבע כלל, כאשר אנו רואים שפעמים לא ירד כלל ופעמים ירד בכל יום ויום. ולכן נקרא 'גבורות גשמים', שבזה ניכר גבורות ה' יותר מכל הדברים. וזהו שאמרו 'מתוך שהיא שקולה' וכו', כי גם בתחיית המתים מודים כולם שהוא אינו על פי טבע, שעל פי טבע לא יתכן שיהא האדם הנרקב מזמן רב לחזור ולחיות, ולכן קבעוה בתחיית המתים. נמצא כל העולם מתנהג על פי הטבע כי הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, אבל דורו של משה ע"ה כל הנהגותיו לא היו על פי טבע כלל, כמו יציאת מצרים וירידת המן והשליו וענני כבוד. וזהו מעין עולם העליון שאינו מתנהג על פי הטבע. ולכן כתיב "איש האלהים", ואמרו בזהר (ח"א כא, ב) בעלה דמטרוניתא, כי המטרוניתא היא השכינה המנהגת את הארץ על פי הטבע אבל הוא היה למעלה מהטבע, כמו איש שהוא למעלה מן האשה בחשיבות:

אמר רב אבהו גדול יום הגשמים

(יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך: (יג) ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן: (יד) יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה: (טו) ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדני: (טז) וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה: (יז) ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות:

אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי ליה מצוה קלה? משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר, והא אמרת: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא. והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי. מיד, הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהן, שנאמר: יושב בשמים ישחק וגו'.

ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ידוד:

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא. הלכה ב ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.

יחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שת. אף על פי שכל מין האדם הם בצלם מכל מקום בעצם לא נבראו בצלם רק אדם ושת, ולכן יצא בת קול (ב"ב נח, א) לר' בנאה ואמר, אם בדמות דיוקני כו'. ומאנוש ואילך לא נולדו עוד בדמותו ובצלמו, רק כקוף בפני אדם, ולכן נקרא כל האדם אחריו 'אנשים' לשון ריבוי, על שמו. וכן כשרוצים לגנות האדם קורין אותו 'אנוש', 'מה אנוש כי תזכרנו' כו' (תהילים ח, ה):

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ:

ורבי יוחנן אמר: למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו שם