מקורות

שמות ל יב

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לידוד בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם:

בראשית מא לד

יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע:

אונקלוס בראשית מא לד

יעבד פרעה וימני מהימנין על ארעא ויזרז ית ארעא דמצרים בשבע שני ובעא

במדבר כז טז

יפקד ידוד אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה:

תרגום יונתן במדבר כז טז

ימני מימרא דיי דשליט בנשמת בר נש ומניה מתייהב רוח נשמתא לכל בישרא גבר מהימן על כנשתא:

רש"י בראשית א ה

יום אחד – לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון כמו שכתוב בשאר הימים שני שלישי רביעי למה כתב אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום ב' כך מפורש בב"ר:

אבות ב א

רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין:

ספרי דברים האזינו שז

אל אמונה, בעל הפקדון

רש"י שמות ל טו

לכפר על נפשתיכם – שלאכ תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו האדנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'. והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:

בראשית רבה ט

ט אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו' וכל אשר בהם כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, א"ר יודן בהרים הגבוהים היעלים אין כתיב כאן אלא (תהלים קד) הרים הגבוהים ליעלים, הרים הגבוהים למה נבראו בשביל היעלים מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת (שם /תהלים ק"ד/) סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מיגין תחות שקפה מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה, אתמהא.

מדרש אגדה שמות לח כא

בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא אברהם,

נחמיה ט

(ו) אתה הוא ידוד לבדך את {אתה} עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים:(ז) אתה הוא ידוד האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם: (ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה:

ב"ח תרפא

אבל מטעם זה להזהיר על תשובה צריך כל החדש משום דאיכא אסמכתא מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד מ' יום מר"ח אלול ועד יה"כ כי באלו מ' ימי התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לקבל תשובה מאהבה ועוד סמך מקרא ומל ה' אלהיך "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול וכמ"ש האחרונים בספריהם:

סנהדרין צח ב

וכן אמר ר' יוחנן ייתי ולא איחמיניה א"ל ריש לקיש מ"ט אילימא משום דכתיב {עמוס ה-יט} כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב [ובא הבית] וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש בא ואראך דוגמתו בעולם הזה בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב {ירמיה ל-ו} שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק אמר רב מי שכל גבורה שלו ומאי ונהפכו כל פנים לירקון אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי היאך אאבד אלו מפני אלו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה

סנהדרין צז ב

א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן תיפח עצמן. של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל {ישעיה ל-יח} לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר שנאמר {ישעיה ל-יח} אשרי כל חוכי לו

תנחומא וישב ג

כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ (ישעיה מ, יז). מַעֲשֶׂה בְּאַנְטוֹנִינוֹס שֶׁבָּא לְקִסְרִין וְשָׁלַח אַחַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהָלַךְ עִמּוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנוֹ וְרַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל. רָאָה רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁם לִגְיוֹן אֶחָד נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לְקַפָּאלִירָס שֶׁל עַמּוּדִים. אָמַר לוֹ לְרַבִּי חִיָּא, רְאֵה כַּמָּה פְטוּמִין עֲגָלִין שֶׁל עֵשָׂו. נְטָלוֹ רַבִּי חִיָּא וְהוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק וְהֶרְאָהוּ סַל שֶׁל עֲנָבִים וְשֶׁל תְּאֵנִים וְהַזְּבוּבִין עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא, זְבוּבִין אֵלּוּ וְאוֹתוֹ לִגְיוֹן שָׁוִין. כְּשֶׁעָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ כָּךְ אָמַרְתִּי לְרַבִּי חִיָּא וְכָךְ הֵשִׁיב לִי. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ נָתַן רַבִּי חִיָּא הַבַּבְלִי מַמָּשׁ שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָן לִזְבוּבִין, לְפִי שֶׁלִּגְיוֹנִים אֵלּוּ אֵינָן סְפוּנִין לִכְלוּם. אֲבָל זְבוּבִין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ בָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי וְגוֹ' (ישעיה ז, יח). וְכֵן, וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה (שמות כג, כח), וּבְכִנִּים וּצְפַרְדְּעִים. תֵּדַע, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם גְּזֵרַת יָדֹעַ תֵּדַע, בַּקָּטֹן שֶׁבַּשְּׁבָטִים עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְנִמְכַּר יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, וְיָרְדוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו וּפָרְעוּ אֶת הַשְּׁטָר. לְכָךְ כְּתִיב: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה. וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (תהלים צב, ו).