ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך.

לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים.

כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו.

'אשר אנכי מצוך היום' – לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא מצות המלך הבאה במכתב.

אמר רבי ירמיה: דרש מרימר, מאי דכתיב: 'וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו', משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו? … עולא אמר: שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם'.

רבנין פתרי קרא בראש השנה וביום הכפורים, 'אורי' בראש השנה, שהוא יום הדין, שנאמר 'והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים' (תהלים לז ו). 'וישעי' ביום הכפורים, שיושיענו וימחול לנו על כל עונותינו.

אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס. לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.

'לולא האמנתי' וגו' – אם לא שהאמנתי בהקב"ה, כבר קמו בי אותם עדי שקר וכלוני.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.

ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו פסקה המגפה ממתי מדבר בשנה האחרונה מן הארבעים, לפי שהיה המות מתרבה בהם כל תשעה באב, ובשנה האחרונה פסק, ונשארו מצפים עד חצי החדש ואז בטח לבם והבינו שכבר בא הרצון ונגמר החרון ונסתלק מהם, לכך עשו אותו מאז יום שמחה.

נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחות, שבת ראשונה מפטירין בדברי ירמיהו, שנייה חזון ישעיהו, שלישית איכה היתה לזונה. וכן שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו עמי, ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה, ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין שובה ישראל.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן – עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – עין לא ראתה אלהים זולתך…. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים – עין לא ראתה אלהים זולתך.

לא נתנבאו – הטובות והנחמות.

נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול ה' אלהי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות. ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו. נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו.

דבי רבי ישמעאל תנא: 'מי כמוכה באלים ה"- מי כמוכה באלמים.

ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם.

ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש: אמר רבי סימון, כתיב 'כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קראנו אליו', ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה, פי' מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס, לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה.

ואמונה כל זאת וקיים עלינו, כי הוא ה' אלהינו ואין זולתו, ואנחנו ישראל עמו. הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים, האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו. העושה גדולות עד אין חקר, נסים ונפלאות עד אין מספר. השם נפשנו בחיים, ולא נתן למוט רגלינו. המדריכנו על במות אויבינו, וירם קרננו על כל שונאינו.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה".

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה.

עולא אמר: היינו טעמא דרבנן – כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה? – לפי שאין קטיגור נעשה סניגור… והא איכא בגדי זהב מבחוץ? – מבפנים קא אמרינן. שופר נמי מבחוץ הוא? – כיון דלזכרון הוא, כבפנים דמי.

ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עשה עמך.