מקורות
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.
ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם ישראל:
ותאמר לאה בא גד אתא גדא דביתא אתא גדא דעלמא בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם מנו אליהו אליהו משל מי רבי אליעזר אומר משל בנימין הוא שנאמר ויערשיה ואליה [וזכרי] בני ירוחם כל אלה בני בנימין רב נהוראי אומר מגד היה דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד מה מקיים ר' נהוראי קרייה דר' אליעזר ויערשיה ואליה מדרשות הן בשעה שהוא מרעיש את עולמו אליהו מזכיר זכות אבות והקב"ה מתמלא רחמים ומה מקיים ר' אליעזר קרייה דר' נהוראי מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית היה. פעם אחת נחלקו רבותינו עליו אלו אמרו משל בנימין ואלו אמרו משל גד בא ועמד לפניהם אמר להם רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות אמר ר' לוי לא לן אשר באכסניא מימיו ירש אשר פלטיאות מה שלא ירש יהודה ארצות הדא הוא דכתיב ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם הוא אבי ברזית רבי לוי אמר שהיו בנותיהם נאות והיו נשאות לכהנים שנמשחו בשמן זית ר' סימון אמר שהיו נשאות למלכים שנמשחו בשמן זית:
נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו
ותלד זלפה שפחת לאה בכולם כתיב ותהר וכאן ותלד אלא בחורה היתה ולא היתה ניכרת בעיבורה ותאמר לאה בא גד אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים ומנו אליהו אליהו משל מי ר' אליעזר אמר משל בנימין דכתיב (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין ר' נהוראי אמר משל גד היה הה"ד (מלכים א טז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד א"ר פליפי בר נהוראי מאן חזית למימר כן א"ל דכתיב (יהושע יג) ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד מה מקיים ר' אלעזר קרא דר' נהוראי מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית הוה ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר' אלעזר ויערשיה ואליהו אלא מדרשות הן בשעה שהיה הקב"ה מרעיש עולמו היה מזכיר זכות אבות בני ירוחם והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני:
ד"א שימני כחותם ר' ברכיה אמר זה קריאת שמע שנא' (דברים ו') והיו הדברים האלה וגו' על לבבך כחותם על זרועך אלו התפילין המד"א (שם) וקשרתם לאות על ידך א"ר מאיר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך
אמר הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם לפני עגל הזהרו בנשמע הוי שמעו דבר ה' בית יעקב
עירובין צה/ב: תנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת בין עיניך זו קדקד.
תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש. הא דקאמר מפני שכל תפילין טעונין ב' ברכות תפילין של ראש קאמר [כלומר] לעולם טעונין שתי ברכות ואם לא הפסיק גם עלייהו קאי ברכת להניח. לכך כשהפסיק צריך לחזור ולברך ברכת להניח ואפילו דאין חוזר מעורכי המלחמה אם הפסיק לענות קדושה ואמן נהי דאין העבירה גדולה כ"כ לחזור עליה מעורכי המלחמה מ"מ איכא איסורא שגורם לברך ברכה שאינה צריכה.
ברוך מרחיב גד – מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח: כלביא שכן – לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים: וטרף זרוע אף קדקד – הרוגיהם היו ניכרין חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת:
אז ישיר משה – אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן (יהושע י) אז ידבר יהושע וכן (מ"א ז) ובית יעשה לבת פרעה חשב בלבו שיעשה לה אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן עשה ויאמרו לאמר אשירה לה'. וכן ביהושע כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה ויאמר לעיני כל ישראל וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל פירש אחריו עלי באר ענו לה (מ"א יא) אז יבנה שלמה במה פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה למדנו שהיו"ד ע"ש המחשבה נאמרה זהו ליישב פשוטו אבל מדרשו ארז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה וכן בכולן חוץ משל שלמה שפירשוהו בקש לבנות ולא בנה. ואין לו' וליישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד כגון (איוב א) ככה יעשה איוב (במדבר ט) על פי ה' יחנו ויש אשר ישכון הענן לפי שהן דבר ההוה תמיד ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר אבל זה שלא היה אלא לשעה אינו יכול ליישבו בלשון הזה:
שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לרבי אליעזר הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אי ממצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים אלא אמר קרא יום תרועה יהיה לכם ביום אפילו בשבת ולמאי אילימא לתקיעה הא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא למכשירין ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה ורבי אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגמרי מהדדי וליכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך וליגמרו מיניה מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים מתקיעות [שופר] דיום הכפורים ליכא למיגמרי דאמר מר תקעו בית דין שופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן: