מקורות
תניא בפרקי רבי אליעזר בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו', לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו', וכדי לערבב השטן.
למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן.
אמר ריש לקיש, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
במתניתא תנא, יורד ומסית ועולה ומקטרג, נוטל רשות ונוטל נשמה.
כדי לערבב את השטן – פירש בערוך [כדאיתא] בירושלמי בלע המות לנצח, וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.
ריש לקיש אמר, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר, 'איש איש כי תשטה אשתו', תשטה כתיב.
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו', מאי וישרנה, אמר רב יוחנן משום רב מאיר, שאמרו שירה. ורב זוטרא בר טוביה אמר רב, שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה. ומאי שירה אמרו, וכו', רב יצחק נפחא אמר, רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים. רב אשי מתני לה להא דרב יצחק אהא, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה'. ישראל מאי אמרו, אמר רב יצחק, רוני רוני השיטה וכו'.
תנא דבי רבי ישמעאל, לא תעשה כל מלאכה יצא תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה.
וישם דבר בפי בלעם, רבי אלעזר אומר מלאך.
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.
כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו.
ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם
רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני.
עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט.
ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול, כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה, משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו.
ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך
אמר רבא, בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש.
מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך
וכלא חכמה כח מה
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם