הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום:

וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה

וידבר ה' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר. צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללוים וגו' ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה וגו' ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל

ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו:

את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מאלול ואילך.

ויפגע במקום, ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג) הנה מקום אתי, הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך. כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה

בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכה"א ואותנו הוציא משם (דברים ו כג), אותם לא נאמר אלא אותנו

אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר.

כי לא המטיר – ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

אז יבדיל – נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה:

ונתנה לך – תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות:

ביום הזה – בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו:

ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה

למנצח לבני קרח מזמור:(ב) כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים בקול רנה: (ג) כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ: (ד) ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו: (ה) יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה: (ו) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר: (ז) זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו: (ח) כי מלך כל הארץ אלקים זמרו משכיל:(ט) מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו: (י) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כי לאלקים מגני ארץ מאד נעלה

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב