מקורות
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמיך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל.
לא יעקב – לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב (הושע י"ב ה') וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, בכה המלאך ויתחנן לו, ומה נתחנן לו (שם) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שידבר עמנו שם, ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו (פסוק ל) ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה.
וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו, ושם ידבר עמנו.
בכה – המלאך. ויתחנן לו – כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני, המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו, סופו של הקדוש ברוך הוא ליגלות עליך בבית אל, ושם ימצאנו ושם ידבר עמנו, והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק, ואותו מלאך שרו של עשו היה, והיה מערער על הברכות.
ט'. וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם, ויברך אותו: י'. ויאמר לו אלקים, שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל: י"א. ויאמר לו אלקים, אני א'ל שד'י, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממיך, ומלכים מחלציך יצאו.
גוי וקהל גוים – שגוים עתידים בניו להעשות כמנין הגוים שהם שבעים אומות, וכן כל הסנהדרין שבעים. דבר אחר שעתידים בניו להקריב איסור במות כגוים בימי אליהו.
ל"א. ויקח אליהו שתים עשרה אבנים, כמספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ה' אליו לאמר, ישראל יהיה שמך:
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר.
ויוותר יעקב – שכח פכים קטנים וחזר עליהם.
ויוותר יעקב לבדו, אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.