כל העניין כמ"ש [בראשית כט] וירא והנה באר בשדה ר"ל באר מים חיים שנאמר [ירמי' ב ] אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב וכו' . ונאמר שיר השירים שמוני נוטרה את הכרמים מי גרם לי להיות שמש לע"ז , ונמסר הכל לחיצונים כמדת וכו' . וזהו בשדה בחלקו של איש שדה, ואין קיום לישראל וגאולתם אלא בזכות ג' אבות כידוע וכמ"ש [בראשית ו ] בגפן שלשה שריגים אלו ג' אבות . והיא כפורחת עלתה ניצה. מין הבאר וכו' והאבן גדולה על פי הבאר , הוא אבן נגף יצה"ר [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם. ונאספו שמה כל העדרים כי אין הגאולה באה אלא עד שיזכור ברית שלשת אבות כמ"ש [ויקרא כו] וזכרתי את בריתי יעקב וכו' . והענין כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשיו שהן מוץ ותבן לחטה, כמ"ש בר"מ פ' משפטים דף קכ ע"ב ומס"ט דתבואות ה' מיני נהמא וכו' עד בני בכורי ישראל ע"ש הטיב. וזה ששאל עשיו לאביו האיך מעשרין את התבן שרצה גם לעשר התבן שהוא עשיו ואין בן דוד בא עד שיתבררו מן האומות ויהיו כמוץ אשר תדפנו רוח. ולכן יבואו שני משיחים שהן דרגא דאברהם ויצחק ויבררו מוץ ותבן . ועדין אינן יכולין עד שיתברר הסובין מהקמח שהם דבקים בחטה מאד והן ערב רב שהם הפסולת מס"ט דיעקב כמש" בר"מ . וז"ש והאבן גדולה של העיכוב הזה הוא מהאבן הנ"ל. ולכן ויגש יעקב ויגל את וכו' וזהו הבירור בטלו בעו"ה בגלות דבקים מאד הערב רב בניהם והם העשירים עליזי גאותך. וזהו ובטלו הטוחנות כי מעטו [קהלת יב] ולכן אם אין קמח אין תורה שעדיין הסובין דבק בחטה. וזהו כל הגלות חבירין בגלותא עד שיברר בשלשת ימי האפילה כמ"ש [הושע ב] הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ושם יבררו וימותו כל רשעי ישראל . וז"ש וצרפתים כצרוף הכסף מס"ט דאברהם ובחנתים כבחון את הזהב מס"ט דיצחק כידוע והוא יאמר ה' אלוקי ישראל מס"ט דיעקב וז"ש [דברים לג] וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב שיהיו מנוקים מתבלול או דק שבעין שהן תערובות ישראל בערב רב אל ארץ דגן ותירוש יבררו וכן יין כמ"ש בר"מ פ' משפטים [שם] ונאמר יעקב חבל נחלתו ועי' רש"י שם שהוא חבל הנפתל בג' אבות . ואין יכולין לגלול האבן מע"פ הבאר עד יעקב חבל נחלתו בג' כנ"ל וז"ש אית לן בירא שהבאר נהפך להם בדברא כנ"ל באר בשדה עשיו איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. וז"ש אייתי למתא שאתם אומרים שעדין אתם דבוקים בקב"ה א"כ אייתו למתא לאיש יושב אהלים אל עיר דוד היא ציון שישבה בדד העיר עכשיו. וא"ל אפשילו לי חבלי מפארי ואיתפשלו החבל יעקב בעוד הסובין בנו ואז עיילי הוז"ש פארי בביתא עניוא בביתא כי אין עני אלא בדעת ומאי עניות עניות בתורה ואם אין קמח אין תורה .

(ב) וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר:(ג) ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה:

רבי יהודה אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.

שאין התינוק יודע לקרא אבא ואמא – וזה נקרא עץ הדעת.

כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים:

כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ:

אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'.