מקורות

בראשית כא לג

ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

שיר השירים רבה ד ג

תשורי מראש אמנה, זה אברהם שכתוב בו והאמין בה'.

סוטה י א

ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס וחד אמר פונדק. בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע, כדכתיב ויטע אהלי אפדנו וגו' ויקרא שם בשם ה' אל עולם. אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב. כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

דברים לג ב

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת אש דת למו.

עבודה זרה ב ב

מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה

בראשית רבה יט ב

אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו' וכל אשר בהם כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם.

ירמיהו ב יג

כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים.

סידור על הניסים

טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים, זדים ביד עוסקי תורתך

רמב"ם מקואות יא יב

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים, וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור, הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן. סליקו להו הלכות מקואות בס"ד. נגמר ספר עשירי והוא ספר טהרה, הלכותיו שמונה, ופרקיו מאה וארבעים וארבעה.

רמב"ן במדבר כד כ

והנה השלים דבריו באבדן כתים כי הם החיה הרביעית שתכרת ביד משיח… וזה דבר מפורסם מדברי רבותינו כי החיה הרביעית שראה דניאל היא רומי אשר הגלתנו והיא אשר תאבד ביד המשיח… ואל תשתומם בזה מפני שהמלכות השלישית היא יון כמו שמפורש שם בדניאל, וכתים הוא מזרע יון שנאמר ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים, כי זה אמת הוא ורז"ל מודים בו כמו שאמרו (מגילה ו:) איטליא של יון זה כרך גדול שברומי, והוא ידוע כי שם הארץ אשר רומי מכללה תקרא בספריהם ובלשונם איטליא…. ורבי אברהם נשתבש בזה והכנים בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו, וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה, וזאת הטענה מחסרון דעת, כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו, כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה, וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסייים המלכות, וישתעבדו בנו, ואחריהם במקומם היונים, ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ, כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל, והנה גלותינו כימי ד' מלכויות, אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ד' אלה לא ימנם הכתוב, ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה….וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס, לא ישמעאלים ולכך בכל מקום שאנו, גם בישמעאל, גם מהודו ועד כוש, בגלות רומי אנחנו עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה, ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח.

דניאל יב יא

ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים

רמב"ם עבודת יום הכיפורים א ז

בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה, והיו אומרין שקטרת של יום הכפורים מניחין אותה על האש בהיכל חוץ לפרוכת וכשיעלה עשנה מכניס אותה לפנים לקדש הקדשים, הטעם, זה שכתוב בתורה כי בענן אראה על הכפרת אמרו כי הוא ענן הקטורת, ומפי השמועה למדו חכמים שאין נותן הקטרת אלא בקדש הקדשים לפני הארון, שנאמר ונתן הקטרת על האש לפני ה', ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול זה נוטה לצד מינות, היו משביעין אותו ערב יום הכפורים ואומרים לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר שאמרנו לך, והוא פורש ובוכה על שחשדוהו במינות, והן פורשין ובוכין לפי שחשדו למי שמעשיו סתומין שמא אין בלבו כלום.

רש"י ברכות יב ב [דפוס ישן]

המינין. אותם תלמידי ישו הנוצרי ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל.

משלי כא כד

זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון.

עובדיה א

חזון עבדיה כה אמר אדני ה' לאדום. שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה:. הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ.