מקורות
ויגע בכף יריכו, בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהיו עתידין לעמוד ממנו ומבניו, איזה זה, זה דורו של שמד
וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה
ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו
לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה
חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך: אמרתם שוא עבד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מני ה' צבקות:
כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
ואשד הנחלים – תרגום של שפך אשד. שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב: (טז) ומשם בארה – משם בא האשד אל הבאר. כיצד, אמר הקדוש ברוך הוא מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה:
ויזרח לו השמש ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא (מלאכי ג כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה
ויבא יעקב שלם שלם בגופו שנתרפא מצלעתו
(א) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: (ב) ואני כמעט נטוי נטיו רגלי כאין שפכה שפכו אשרי: (ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה: (ד) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם: (ה) בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו: (ו) לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו: (ז) יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב: (ח) ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו: (ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ: (י) לכן ישיב ישוב עמו הלם ומי מלא ימצו למו: (יא) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון: (יב) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל: (יג) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי: (יד) ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים: (טו) אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי: (טז) ואחשבה לדעת זאת עמל היא הוא בעיני: (יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם: (יח) אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:
(ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת: (ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד: