מקורות

אגרת תימן

אבל אתם. אחינו, חזקו אמצו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', וכמו כן חזקו קצתכם לקצתכם, נטעו אמנה והאמינו בלבות הכל ביאת הגואל מהרה יגלה, חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, ודעו שהקדוש ברוך הוא הודיענו על ידי ישעיהו מבשר ישראל, שמרב אריכות ימי הגלות והתחזקו יחשבו הרבה שהקדוש ברוך הוא עזבנו והסיר פני חסדו ממנו חס ושלום, בשביל זה ואחר כך העיד על עצמו שלא יעזב אותנו ולא ישכחנו, שכן אומר (ישעיה מ"ט י"ד – ט"ו): "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני", ואחר כך חזר ואמר: "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך". ועל ידי הנביא הראשון עליו השלום הודיענו הקדוש ברוך הוא כדבר הזה, שנאמר (דברים ד' ל"א): "כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה". ודבר זה, אחינו, יסד גדול מיסודי אמונת ישראל, והוא – שאי אפשר שלא יעמד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותנו ויאסוף חרפתנו וגלותנו ויגלה הדת האמתית וישמיד כל מי שימרה דברו, כמו שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא בתורתו (במדבר כ"ד י"ז – י"ח): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל". והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים, שנאמר (דברים ל"ב ל"ו): "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב", ואז יגלהו הקדוש ברוך הוא וישלים מה שהבטיח ואמר, והנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל (מלאכי ג' ב'): "ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו", וזוהי האמת שאנו מאמינים בזה הענין. אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר דברי רבותינו זכרונם לברכה, שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה, וזה דבר שאין בו ספק ומזה לא יעבור. ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך. וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משוגע, שכן אמר (ישעיה כ"א ז'): "וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב", אמר שרכב חמור הוא המשיח שנאמר בו (זכריה ט' ט'): "עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות יבא" תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב, ומה שאמר "צמד פרשים" כלומר הזדווג שתי אומות שהן אדום וישמעאל. ובענין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכרים בדניאל, ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים.

בראשית כח

(א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען:(ב) קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך:(ג) ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים:(ד) ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם:(ה) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו:(ו) וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען:(ז) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם:(ח) וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו:(ט) וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה:

רש"י בראשית כח ט

אחות נביות – ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה . על נשיו – הוסיף רשעה על רשעתו שלא גירש את הראשונות:

פרקי דרבי אליעזר כח

ר' עקיבא אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים ארבע מלכיות מושלין ואבדין שנ' ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וכו' עגלה משולשת זו מלכות רביעית שהיא מלכות אדום שהיא כעגלה דשא עז מושלשת זו מלכות יון שנ' וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס שנ' האיל בעל הקרנים אשר ראיתי מלכי מדי ופרס ותור אלו בני ישמעאל אין הלשון הזה לשון תור אלא בלשון ארמית תור זה שור אי לארץ כשיצמד שור זכר עם נקבה יפתחו וישדרו את כל העמקים.

שבת עז ב

אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא

תהלים קלב ח

קומה ידוד למנוחתך אתה וארון עזך:

קהלת ז יט

החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר:

יחזקאל ז כב

והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה:

רש"י יחזקאל ז כב

את צפוני – את המקום שהייתי צפון שם ביניהם:

רד"ק יחזקאל ז כב

וחללו – הזרים במקום הצפון שלי בבית והוא הדביר שהוא קדש הקדשים ששם הארון: ובאו בה פריצים וחללוה – לשון נקבה על שכינת הכבוד החונה על הארון או אמר וחללוה על העיר ויונתן תרגם ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ארע בית שכינתי ויעלון בה רשיעיא ויחלונה:

תגרום יונתן יחזקאל ז כב

) ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ית ארעא בית שכינתי ויעלון בה רשיעין ויחלונה:

שמות רבה לה ה

ד"א ועשית את הקרשים, מה כתיב למעלה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת, זהב זו בבל, שנאמר (דניאל ב) הוא צלמא ראשה די דהב טב, וכסף זו מדי שנאמר (שם /דניאל ב'/) חדוהי ודרעוהי די כסף, נחושת זו יון שנאמר (שם /דניאל ב'/) מעוהי וירכתיה די נחש, אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום שהחריבו בהמ"ק ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקדוש ברוך הוא דורון לעתיד לבא חוץ מאדום, והרי בבל אף היא החריבה אותו אלא על שלא קעקעה אותו אבל אדום מה כתיב בה (תהלים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה עד עכשיו היסוד בה, לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום,

תהלים קלז

(א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון:(ב) על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:(ג) כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:(ד) איך נשיר את שיר ידוד על אדמת נכר:(ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:(ו) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי: (ז) זכר ידוד לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה: (ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו:(ט) אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע:

דניאל יב יא

ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים:

קידושין מט ב

עשרה קבים זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא ואחד כל העולם כולו