(א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען:(ב) קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך:(ג) ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים:(ד) ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם:(ה) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו:(ו) וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען:(ז) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם:(ח) וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו:(ט) וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה:

אחות נביות – ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה . על נשיו – הוסיף רשעה על רשעתו שלא גירש את הראשונות:

ר' עקיבא אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים ארבע מלכיות מושלין ואבדין שנ' ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וכו' עגלה משולשת זו מלכות רביעית שהיא מלכות אדום שהיא כעגלה דשא עז מושלשת זו מלכות יון שנ' וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס שנ' האיל בעל הקרנים אשר ראיתי מלכי מדי ופרס ותור אלו בני ישמעאל אין הלשון הזה לשון תור אלא בלשון ארמית תור זה שור אי לארץ כשיצמד שור זכר עם נקבה יפתחו וישדרו את כל העמקים.

אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא

קומה ידוד למנוחתך אתה וארון עזך:

החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר:

והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה:

את צפוני – את המקום שהייתי צפון שם ביניהם:

וחללו – הזרים במקום הצפון שלי בבית והוא הדביר שהוא קדש הקדשים ששם הארון: ובאו בה פריצים וחללוה – לשון נקבה על שכינת הכבוד החונה על הארון או אמר וחללוה על העיר ויונתן תרגם ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ארע בית שכינתי ויעלון בה רשיעיא ויחלונה:

) ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ית ארעא בית שכינתי ויעלון בה רשיעין ויחלונה:

ד"א ועשית את הקרשים, מה כתיב למעלה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת, זהב זו בבל, שנאמר (דניאל ב) הוא צלמא ראשה די דהב טב, וכסף זו מדי שנאמר (שם /דניאל ב'/) חדוהי ודרעוהי די כסף, נחושת זו יון שנאמר (שם /דניאל ב'/) מעוהי וירכתיה די נחש, אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום שהחריבו בהמ"ק ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקדוש ברוך הוא דורון לעתיד לבא חוץ מאדום, והרי בבל אף היא החריבה אותו אלא על שלא קעקעה אותו אבל אדום מה כתיב בה (תהלים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה עד עכשיו היסוד בה, לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום,

(א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון:(ב) על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:(ג) כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:(ד) איך נשיר את שיר ידוד על אדמת נכר:(ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:(ו) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי: (ז) זכר ידוד לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה: (ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו:(ט) אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע:

ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים:

עשרה קבים זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא ואחד כל העולם כולו