אמר רבי חנן למה נקרא שמה תושיה – מפני שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר, תושיה – שניתנה בחשאי מפני השטן. דבר אחר, תושיה – דברים של תוהו, שהעולם משותת עליהם.

ויכל א-לקים וגו', פשט הכתוב הוא שבא ללמדנו שלא תחשוב שעשה מלאכה אחרת אחר כך ולא הוזכרה בתורה. לזה אמר ויכל א-לקים כילה מה שעלה בדעתו ית' לעשות. וכאן שלל גם כן שלא עשה מלאכה אחרת אחר השבת בששה ימים אחרים והבן. אלא שיש לתת לב לאמרו אשר עשה שלא היה צריך לומר ויכל א-לקים וגו'. עוד יש להעיר אמרו ביום השביעי . משמע כי ביום השביעי עשה מלאכה וכילה אותה ואינו כן כי ביום הששי הוא שכלה. והגם שרבותינו ז"ל הרגישו לתקן מלאכת ואמר וז"ל בשר ודם אינו יודע וכו' ע"כ. עם כל זה תיבת ביום אינה מדויקת. ולפי דבריהם פירוש הוא כאילו ביום. אלא עוד יש לא-לו-ה מלין וכפטיש יפוצץ סלע.ונראה דישכוין בכתוב לומר על דרך אמרם ז"ל (חגיגה יב) כי העולם היה רופף ורועד עד שבאה שבת ונתקיים העולם ונתיסד. והכוונה כי ביום שבת ברא ד' נפש העולם והוא סוד אמרו וביום השביעי שבת וינפש. הגם שחז"ל דרשו כיון שיצא שבת וי נפש . אין זה אלא דרך דרש שדרשו מאמרו וינפש ולא אמר ונפש וכו' אבל משמעות פשט הכתוב אינו יוצא ממנה שנתכוין לומר כיון ששבת פירוש בא שבת וינפש פירוש נשפע שפע חיוני בכל הנבראים. וכן מצאנו לרז"ל בספר הקדוש זהר התורה (תזריע מד א) שנתנו טעם למצות ד' למול ביום השמיני ושלא לקרב קרבן לד' עד יום הח' כי הטעם הוא עד עבור עליו יום השבת ויהי' בעל נפש. והוא שאמר הכתוב ויכל א-לקים וגו' פירוש שכילה ד' באמצעות יום השביעי מלאכתו. וחזר ופירש מה הוא מלאכתו שכילה, לא שהיה חסר דבר מעשותו ועליו הוא אמר ויכל. אלא הכוונה היא אשר עשה. פירוש, המלאכה שכבר עשה עדיין היתה חסרה דבר המעמיד ובאמצעות יום השביעי בו נגמר הענין. וכו'.

כי בו שבת וגו' צריך לדעת כוונת הכתוב במאמר זה. ונראה לפרש לפי מה שכתבנו למעלה כי העולם היה חסר הקיום עד שבאתה השבת ועמד העולם. ויש להעיר בזה שאותם ימים קודם שבאה השבת במה היה העולם עומד וכשם שהספיק לחיות באותם ימים בלא נפש השבת היה מתמיד והולך. אכן מצינו כי הקב"ה גילה הדבר במה שאמר (שמות כ) בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ד' את השמים וגו' הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ד' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו, גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ד' וברא יום אחד הוא יודע לד' ובו ביום חוזר ד' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים וכן על זה הדרך וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתהו ובהו וצריך ד' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד. והוא אמרו "כי בו", פירוש באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו ופירש מהו המלאכה היא הבריאה עצמה כי לא מהתיקון שהוא המעשה לבד שבת אלא גם מהבריאה. וכבר כתבתי למעלה שהבריאה היא יש מאין והוא מה שנברא ביום ראשון בדיבור אחד והמעשה הוא התיקון אשר תיקן דבר יום ביומו וביום שבת משפיע בכללות העולמות רוח המקיימת עוד ששת ימים. ולפי פירושנו זה מצאנו נחת רוח במאמר אחד שאמרו ז"ל (שבת קיט ב) כל המקדש וכו' ואומר ויכלו וגו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ. ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה, מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בשבר שכבר נגמרה מלאכתו, אין אחר מעשה כלום ובמה יעשה שותף. עוד, מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו. וכו' ולמה שפירשתי אמת יהגה חיכם ודבר ד' בפיהם בטעם צודק, כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר ששת ימים יבא שבת אחרת ויחיהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו, כי אם אין מקיימים שבת אין שבת. וכו'. ולזה כל המקדש את השבת פירוש מקיים ושומר קדושתו, באמצעות זה ישנו לשבת ומאמצעותו מתקיים העולם. הראית לדעת כי הוא כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה וכו'.

דאמר רב המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי ויכלו אלא ויכלו.

אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה.

ר' אבהו ור"ח רבה ר"א אמר מתחיילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים הה"ד (תהלים א) כי יודע ד' דרך צדיקים וגו'

א"ר ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו הה"ד (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו.

והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, אמר רבי אחא בר חנינא, לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב, רבי אבינא רמי, כתיב, זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. אמר הקדוש ברוך הוא, לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת.

תנו רבנן, בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר, בשבעה בו. אמר רבא, דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן ראש חדש, אף כאן ראש חדש. ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן בעצומו של יום, אף כאן בעצומו של יום.

היה צאן ובקר ואהלים, רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים רות המואביה ונעמה העמונית, דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר ב' אוהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, א"ר יצחק (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום.