והמצוה הקפ"ח היא שציוונו להכרית זרע עמלק לבד משאר זרע עשו, זכרים ונקבות קטנים וגדולים. והוא אמרו יתעלה (ס"פ תצא) תמחה את זכר עמלק. וכבר קדם לנו (מ' כ וקעז) אמרם שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו שלעמלק. ומלחמת עמלק היא מלחמת מצוה גם כן וכבר התבארו משפטיה בפרק שמיני מסוטה (מד ב):

כה אמר יקוק צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים:(ג) עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים:(יח) אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים:(יט) והיה בהניח יקוק אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר יקוק אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:

אהבי יקוק שנאו רע שמר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם

שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך.

זכור את אשר עשה לך וגו', כאן כתיב זכור ובשבת כתיב זכור שניהם שוין, אמר שלמה אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם (קהלת ב), אף על פי שכתוב בשבת זכור ובעמלק זכור אינן שוין, אמר שלמה כמקרה הכסיל גם אני יקרני מלה"ד למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב אמר זכור פלוני אוהבי, משקנח את הקערה אמר זכור פלוני שונאי, א"ל אוהביו זה הזכרת וזה הזכרת, א"ל לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם, כך השבת כתיב בה (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ובעמלק כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק על מה אתה זוכרו על שולחן ריקה שנא' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה

אתה קדשת את יום השביעי לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ. וברכתו מכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים. וכן כת' בתורתך: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות:

לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחלה

וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד

הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון:

למה רגשו גוים ולאמים יהגו רי

ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר:

ויותר מהמה בני הזהר אמר הקדוש ברוך הוא כ"ד ספרים כתבתי לך הזהר ואל תוסף עליהם למה עשות ספרים הרבה אין קץ כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים כאלו קורא בספרים החיצונים הוי הזהר עשות ספרים הרבה שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא הה"ד אין קץ כמ"ד (דניאל יב) ואתה לך לקץ הרי לך המוסיף ספר מהו עונשו ומנין שאף ההוגה מתייגע בהן ת"ל ולהג הרבה יגיעת בשר שאין בשרו ננערת מן עפרה כההיא דתנינן ואלו שאין להם חלק לעוה"ב והקורא בספרים החיצונים,

והיה ביום ההוא תהיה מהומת יקוק רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו:

והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה המונו וקראו גיא המון גוג:

בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו,ו ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו

ואמר רבי אחא אמר רבי אלעזר: מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? – שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל – ויקרא לו יעקב מיבעי ליה, אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל – אלהי ישראל.

כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו:

ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (וא"ר) שמואל בר נחמני א"ר יוחנן [א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן] ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים הא דאמרן משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ירושלים דכתיב סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה א"ר אלעזר עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

מהו עמלק עם לק פרח כזוחל, עמלק עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב, רבי לוי בשם רבי שמעון בר חלפתא אמר משל למה היה עמלק דומה לזבוב שהיה לוהט אחר המכה כך היה לוהט עמלק אחר ישראל ככלב,

אזל שדריה לטיטוס ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים

עצמו – כינוי כלפי מעלה

ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליקוק לפני משכן יקוק דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה

כי ימצא חלל באדמה אשר יקוק אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו

וישלח יעקב ר"ה פתח (שם כו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו שמואל בר נחמן אמר משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד ושרי מעיר ליה א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה א"ל ניער בישא א"ל דמיך הוה ועוררתני כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב רבי יהודה ברבי סימון פתח (ירמיה יג) מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב

כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו:

שמות פרק כ
זכור את יום השבת לקדשו:

כה אמר יקוק קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: ס(טו) כה אמר יקוק מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יקוק ושבו מארץ אויב:(טז) ויש תקוה לאחריתך נאם יקוק ושבו בנים לגבולם

הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת אביך ואת אמך ואת אחיך ואת כל בית אביך תאספי אליך הביתה