מקורות
(יז) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים:(יח) אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים:(יט) והיה בהניח ידוד אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ידוד אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:
מהו עמלק עם לק פרח כזוחל עמלק עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב רבי לוי בשם רבי שמעון בר חלפתא אמר משל למה היה עמלק דומה לזבוב שהיה לוהט אחר המכה כך היה לוהט עמלק אחר ישראל ככלב
ט) לזכור מה שעשה עמלק. (י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך
זכור את אשר עשה לך וגו' רבי תנחומא בר חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג) אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן תמחה את זכר עמלק זכור את אשר עשה לך עמלק משלי אפר משולי אפר אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר שנאמר (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים שנאמר (שמות א) וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' (ס"א לשעבוד גליות שנאמר (תהלים קכט) על גבי חרשו חורשים) דבר אחר זכרוניכם משלי אפר איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו בשעה שידעו אותן היסורין היו אומרים כנגדו דברים קשים אמר להם איוב זכרוניכם משלי אפר מה אתם מתעים את הבריות שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר ואפר ואתם לגבי חומר גביכם כדור הפלגה שכתוב בהן והחמר היה להם לחומר (בראשית יא):
ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:
ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם:
וכל מי שאין לה עליו וכו'. שפחה כנענית מנלן אמר רב הונא, אמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו:
שנאמר ושאיה יוכת שער – שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו והלכך זה שעמד בו ההנהו לישנא אחרינא בית שהוא שאוי ויחיד מאין אדם יוכת שער מזיקין מכתתין אותו.
ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה:
והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות
ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה, ואומר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.
אמר עולא: לדידי חזי לי ההוא אתרא, ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק. אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה: ארץ צבי כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא.
ואמר אי אלהימו צור חסיו בו – זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר: שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות.