מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה:

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ידוד להתפאר

גמרא מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן אמר רב יוסף רבי היא דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי אומר אינו חייב עד שיגבל אמר ליה אביי ודילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא בקמח דבר גיבול הוא אבל דיו דלאו בר גיבול הוא אימא ליחייב לא סלקא דעתך דתניא אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגבל ודילמא מאי אפר עפר דבר גיבול הוא והתניא אפר והתניא עפר מידי גבי הדדי תניא:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

ויקראו שמו עשו – הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק רבי ברכיה אמר תרתי רבי ברכיה אמר אין הקב"ה מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין לפיכך אין כתיב כאן ויזבח זבחים לאלהי יעקב אלא לאלהי אביו יצחק שכבר מת רבי ברכיה אמר אוחרי שהיה בעל יסורין רבנן אמרי רואים אפרו של יצחק כאלו צבור על גבי המזבח לכך הזכיר את יצחק:

מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר:

ואברהם זקן זקן זה קנה שני עולמות שלשה נכתרים בזקנה ובימים ושלשתן היו ראש לנסיון אברהם יהושע ודוד אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות משבט אפרים שנאמר (שופטים ה) מני אפרים שרשם בעמלק זה יהושע דוד ראש למלכות משבט יהודה א"ר אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה בא בימים רבי יהודה אמר בא בדיופלין ר' אבא אמר בא בכפלון מפולש לחיי העולם הבא א"ר יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת יב) עד אשר לא יבאו ימי הרעה:

מני אפרים זה יהושע. שנאמר ויחלש יהושע את עמלק. שרשם בעמלק כי מחה אמחה את זכר עמלק. אחריך בנימין זה שאול והמתה מאיש ועד אשה, וכן מרדכי אמר הקב"ה צפוי וגלויי לפני שהוא עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן לפיכך והמתה מאיש ועד אשה לקיים מה שנאמר ויאכלו מפרי דרכם:

) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב:

קרא אפרים. על שם שני אבות אברהם ויצחק שנאמר בהם אפר. באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר. יצחק נעשה כאפר על גבי המזבח ולכך נקראו ישראל אפרים דכתיב הבן יקיר לי אפרים:

אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם

ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע:

ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא ונקתה ונזרעה [זרע] שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא אמר לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים:

ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:

תנו רבנן אין מכסין אלא בעפר דברי בית שמאי ובית הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת [וגו'] ובית שמאי עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי תנא הוסיפו עליהן השחור והכחול ונקרת פיסולין ויש אומרים אף הזרניך אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה.

לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה:

כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:

מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה:

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ידוד להתפאר

גמרא מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן אמר רב יוסף רבי היא דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי אומר אינו חייב עד שיגבל אמר ליה אביי ודילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא בקמח דבר גיבול הוא אבל דיו דלאו בר גיבול הוא אימא ליחייב לא סלקא דעתך דתניא אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגבל ודילמא מאי אפר עפר דבר גיבול הוא והתניא אפר והתניא עפר מידי גבי הדדי תניא:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

ויקראו שמו עשו – הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק רבי ברכיה אמר תרתי רבי ברכיה אמר אין הקב"ה מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין לפיכך אין כתיב כאן ויזבח זבחים לאלהי יעקב אלא לאלהי אביו יצחק שכבר מת רבי ברכיה אמר אוחרי שהיה בעל יסורין רבנן אמרי רואים אפרו של יצחק כאלו צבור על גבי המזבח לכך הזכיר את יצחק:

מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר:

ואברהם זקן זקן זה קנה שני עולמות שלשה נכתרים בזקנה ובימים ושלשתן היו ראש לנסיון אברהם יהושע ודוד אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות משבט אפרים שנאמר (שופטים ה) מני אפרים שרשם בעמלק זה יהושע דוד ראש למלכות משבט יהודה א"ר אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה בא בימים רבי יהודה אמר בא בדיופלין ר' אבא אמר בא בכפלון מפולש לחיי העולם הבא א"ר יצחק באותן הימים שכתוב בהן (קהלת יב) עד אשר לא יבאו ימי הרעה:

מני אפרים זה יהושע. שנאמר ויחלש יהושע את עמלק. שרשם בעמלק כי מחה אמחה את זכר עמלק. אחריך בנימין זה שאול והמתה מאיש ועד אשה, וכן מרדכי אמר הקב"ה צפוי וגלויי לפני שהוא עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן לפיכך והמתה מאיש ועד אשה לקיים מה שנאמר ויאכלו מפרי דרכם:

) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב:

קרא אפרים. על שם שני אבות אברהם ויצחק שנאמר בהם אפר. באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר. יצחק נעשה כאפר על גבי המזבח ולכך נקראו ישראל אפרים דכתיב הבן יקיר לי אפרים:

אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם

ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע:

ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא ונקתה ונזרעה [זרע] שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא אמר לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים:

ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:

תנו רבנן אין מכסין אלא בעפר דברי בית שמאי ובית הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת [וגו'] ובית שמאי עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרי תנא הוסיפו עליהן השחור והכחול ונקרת פיסולין ויש אומרים אף הזרניך אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה.

לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה: