וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנא' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים:

דבר אחר בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא ראשית מלמד שלא ברא הקדוש ברוך הוא את העולם אלא בשביל שנקראו ראשית אילו הן תורה וישראל ויראת יי:

והיה המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה:

ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את יהוה אלהיך כל הימים:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.

ויפגע – כמו (יהושע טז) ופגע ביריחו ופגע בדבשתה (ברכות כז) ורבותינו פירשו לשון תפלה (ירמיה ז) ואל תפגע בי ולמדנו שתקן תפלת ערבית ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל ללמדך שקפצה לו הארץ כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא):

איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום… יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה אמר רבי יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו.

שוכב עליה – (חולין שם) קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (כד' אמות שזה מקומו של אדם):

ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל:

זכור את יום השבת, לקבל לא תענה ברעך עד שקר, דאמר רבי יוסי, שבת סהדותא אקרי, ובעי בר נש לסהדא על הא, דכתיב כי ששת ימים עשה יהו"ה וגו', ושבת כללא (נ"א סהדותא) דכלא. ואמר רבי יוסי, מאי דכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, כמה דאת אמר (שמות לא טז) ושמרו בני ישראל את השבת, ומאן דאסהיד שקרא משקר בשבת דהיא סהדותא דקשוט, ומאן דמשקר בשבת, משקר באורייתא כולה, בגיני כך הא בהא תליא.

…ד"א מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך ואין זה הרי חרב כמד"א (איכה ה) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו כי אם בית אלהים בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמד"א (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך:

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים:

…וכבר ביארנו כי החשך נקרא כך מפני שהחשך הפך האור כי האור נותן המציאות לאחר והחשך הפך זה שכל אשר הוא בחושך לא נמצא ולא נראה והחושך שהוא הפך האור נקרא חושך שהוא לשון העדר שהוא הפך המציאות מלשון (בראשית כ"ב) ולא חשכת את בנך מלשון (שם כ') ואחשוך גם אנכי כמו שביארנו זה פעמים הרבה.

משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל:

ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר:

ליני הלילה, הוי השתא בגלותא, ואנהיגי לבניך תמן באורייתא ובעובדין טבין. ואם יסהדן עליך עובדין טבין למפרוק לך, יפרוק. ואם לאו, וגאלתיך אנכי. חי ה' שכבי עד הבקר, עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא:

…ליני הלילה הלילה הזו את לנה בלא איש ואין את לנה לילה אחרת בלא איש…אמר ליה ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל והיה בבקר בעולם שכולו טוב אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שנאמר (שם קמ"ה) טוב ה' לכל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר:

הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום:

…א"ר עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע באיטלוז של אימאום כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל כתיב יזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל וכי שמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה אמר ר' יצחק שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב ויצא יעקב וילך וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן הרהר בדעתו אמר אפשר עברתי במקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום. בתר דצלי יהב דעתיה למהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש. כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אמר ר' יצחק מלמד שנתקבצו כל האבנים כולם וכל אחד ואחד אמר עלי ינוח ראשו של צדיק זה. תנא וכולן נבלעו באחת:

ולא תחשב שה'סודות' העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו. לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת, עד שנחשבנו יום; ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים, עד שנשוב בליל חשך, קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם – והוא בליל חזק החשך:

ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך:

כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה:

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך: