ואלה תולדות יצחק – יעקב ועשיו האמורים בפרשה:אברהם הוליד את יצחק – על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק,ב לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

ד"א וישמע יתרו הה"ד (משלי יט) לץ תכה ופתי יערים וכה"א (שם /משלי/ כא) בענוש לץ יחכם פתי, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב תוהא ועשה תשובה שכן כתיב למעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו, אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל שנאמר (במדבר כב) וילכו זקני מואב וזקני מדין, וכן (שופטים ו) מדין ועמלק ובני קדם,

ותרא שרה את בן הגר המצרית, אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח, דרש רבי עקיבא (בראשית כא) ותרא שרה וגו', אין מצחק אלא גלוי עריות, היך מד"א (שם /בראשית/ לט) בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן, תני רבי ישמעאל אומר אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים שנאמר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, רבי עזריה משום רבי לוי אמר, אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק, הדא הוא דכתיב (משלי כו) כמתלהלה היורה זקים וגו', כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני, ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה, שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם

זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון:

בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה:

הנס השביעי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר לכל הנביאים נגלה בחזון ולאברהם נגלה במראה החזון במראה מניין שנ' וירא אליו ה' באלוני ממרא בחזון מניין שנ' אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אמ' הב"ה לאברהם דע כי ימיני מגנת לך בכל מקום שאתה הולך כתריס לפני הפורענות ונתתי שכר טוב לך ולבניך בעולם הזה ובעולם הבא שנ' שכרך הרבה מאד ר' אומ' הוציא הב"ה לאברהם החוצה בלילי יום טוב הפסח אמ' לו אברהם יש לך כח לספור כל צבא השמים אמ' לפניו רבון כל העולמים וכי יש מספר לגדודיך אמ' לו כך לא יספר זרעך מרוב שנ' ויאמר לו כה יהיה זרעך ר' אלעזר אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים ארבע מלכיות מושלן ואבדן שנ' ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וכו' עגלה משולשת זו מלכות שהיא כעגלה דשה עז מושלשת זו מלכות יון שנ' וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס שנ' האיל בעל הקרנים אשר ראיתי מלכי מדי ופרס ותור אלו בני ישמעאל אין הלשון הזה לשון תור אלא בלשון ארמית תור זה שור אי לארץ כשיצמד שור זכר עם נקבה יפתחו וישדרו את כל המעמקים כדין אמ' חיותא רביעתא וגוזל אלו ישראל שנמשלו כגוזל שנ' יונתי בחגוי הסלע כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה במעשים טובים וגוזל אלו ישראל שנמשלו בגוזל שנ' אחת היא יונתי תמתי

על אויביך ועל שונאיך. "אויביך" ישמעאל, "שונאיך", עשו. וכן מיכה התנבא עליהן לעתיד ואמר: "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו" (מיכה ה, ח), והן שתי האומות שאנחנו משועבדים תחתיהם ומפוזרים ביניהם. ועל כן הביאו רז"ל משל מתרי אווזי, והוא שאמרו: (בבא בתרא עג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזילנא במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפיהו משמניהו וקא נגיד חוטא דדובשא מיניהו, אמינא להו: אית לן בגויהו לעלמא דאתי. חד דלי גפיא וחד דלי אטמא. כי אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה: עתידין ישראל ליתן את הדין, עד כאן. ובאור הענין: כי ראה החכם הזה ברוח הקדש במדבר שהוא מקום התבודדות מעלת שני מלכיות הללו השמנות והמלאות כל טוב אשר מלאו כרסם מעדנות, ושאל להם: כלום יש לנו חלק בשפע טובכם לעתיד, חד דלי לי גפא, האחד הגביה הכנפים, זה ישמעאל, והיה סימן שעתידין לעוף ולברוח אלינו ולשבת בצלנו ושיתנו לנו בהמות שלהם להקריב מהן קרבן, הוא שכתוב: "כל צאן קדר יקבצו לך" וגומר (ישעי' ס, ז), ועוד סימן שיתגיירו ויחזיקו במצות תפילין שהם דומים לכנפים (שבת מט א), וזה היה הגבהת הכנפים. וחד דלא לי אטמא, זה אדום שהגביה לו הירך, והוא סימן למצות מילה שיתגיירו ויבאו בברית אתנו. והכוונה כי כיון שהן עתידין להתחבר עמנו ולהתגייר ולהיות לעם אחד, אין צריך לומר שתחזור השררה והמלכות אלינו, שהוא כנוי לשומן שלהם ולדבש הנוטף ממנו. ומה שישראל עתידין ליתן את הדין, לפי שאינן חוזרין בתשובה, והן מתאחרין מלהתגייר. ומה שהזכיר "אויביך" על ישמעאל ו"שונאיך" על עשו, מפני שהאויב גדול מן השונא, כי השונא אף על פי שיריע לו יעשה על דרך הרחמנות, אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית, לא ישים לו רחמים, על זקן יכביד עולו מאד, וזה מסוד הלשון ודקדוקו, כי "אויב" הוא מלשון אבוי, ואותיותיהם שוות, ועל שם שהנופל בידו צועק "אוי ואבוי". ומה שהתחיל ב"אויביך" כדי שיסמוך הרדיפה אל השונאים שהם בני עשו, שעקר גלותנו בכל מקום שהוא לבני אדום הוא, וקראן "שונאיך" כענין שכתוב: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ג). וכן אמרו במדרש משלי: "תחת שנואה כי תבעל" (משלי ל, כג), זה עשו, שנאמר: ואת עשו שנאתי. "ושפחה כי תירש גברתה", זה ישמעאל הבא מהגר. ומפני שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו, לכך קראן הכתוב "אויביך". וכן אמרו: תחת אדום ולא תחת ישמעאל. וכן מצינו בהקב"ה שאמר: "על רבעים לשונאי" (שמות כ, ה), אבל באויביו נאמר: "ואיבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו" (תהלים לז, כ). למדך כי האויבים אין להם השארות כלל, ולכך ימשילם לחלב הכבשים, שהכל כלה בעשן. ושתי האומות האלה קראן שלמה "שתי בנות", והזכיר שהן מזומנות לגיהנם, הוא שאמר: "לעלוקה שתי בנות הב הב" (משלי ל, טו), כי המשיל גיהנם שהוא מקום הדין והמשפט לנפשות הרשעים לעלוקה שמוציאה הדם. ועליהם אמר ישעיה ע"ה: "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" (ישעי' סו, יז). "המתקדשים" אלו בני אדום שדרכן לנענע אצבעותיהן לכאן ולכאן, "והמטהרים" אלו בני ישמעאל שדרכן לרחוץ ידיהם ורגליהם ולא לבם שהוא העקר. "אחר אחת בתוך" (שם), ירמוז לשתי וערב של אדום שהם מתקדשים בו, או יאמר: אחר אחת בתוך, על יום אידם הקבוע להם, אלו ביום ששי קודם השבת ואלו אחר השבת ומניחים אותנו בתוך. "אוכלי בשר החזיר" (שם), אלו בני אדום, השקץ והעכבר (שם), אלו בני ישמעאל. "יחדו יסופו נאם ה'".

) ויהי בנסע הארן – עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו.ו ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענותז לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):קומה ה' – לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר במדרש תנחומא בויקהל: ויפוצו אויביך – המכונסין: וינסו משנאיך – אלו הרודפים: משנאיך – אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים פג, ג) ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד:

לעלוקה שתי בנות הב הב – מאי הב הב? אמר מר עוקבא: [קול] שתי בנות, שצועקות מגיהנם ואומרות בעוה"ז הבא הבא, ומאן נינהו? מינות והרשות.

ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם:

ורדו בכם שנאיכם – שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם,ל שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו ג – ד) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו'

פירוש אחר, "ה' מסיני בא" וגו'. שזכו מחמת עצמן בשביל שאמרו נעשה ונשמע. "וזרח משעיר". כמו שאמרו בגמרא (בספרי כאן) כשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון, ובא אל ישמעאל אמרו לו תורה מה כתיב בה, אמר להם לא תנאף, אמרו אי אפשר תנה לישראל וכו', וכולם נתנו להם מתנות דהיינו עשו וישמעאל, ונתנו להם עשייה ושמיעה שאמרו 'נעשה ונשמע'.