(לג) וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר:(לד) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ידוד את משה:

מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא; הא גופא קשיא, אמרת: מכם – ולא כולכם, להוציא את המומר, והדר תני: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל הא לא קשיא: רישא מומר לכל התורה כולה, מציעתא מומר לדבר אחד; אימא סיפא: חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא, האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה כולה, היינו רישא ואי מומר לדבר אחד, קשיא מציעתא אלא לאו הכי קאמר: חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא, אלמא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה, ותיובתא דרב ענן

אלא לאו ה"ק – מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי, האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

הכותב גט בשבת או ביום הכפורים, בשוגג, ונתנו לה, הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בזדון בו ביום או ביום טוב, ונתנו לה, אינה מגורשת, שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו ביום טוב בזדון, ונמסר לה בפני עדים כשרים, הרי זה גט פסול. הגה: אבל כתבו בזדון ביום הכפורים ושבת, הרי זה בטל מדאורייתא (כן דקדק הב"י).

תנא. והמחלל שבת כופר במעשיו כו'. מזה נראה דיוה"כ אינו כשבת לענין זה. ותמיהני על הא דמשמע בשו"ע אה"ע ססי' קכ"ג וכ"כ הת"ש ביו"ד סי' ב' סעיף ט"ז דיוה"כ דינו כשבת בזה. וכן מצינו לענין מעשה שבת לר"י הסנדלר דיש חילוק בין יוה"כ לשבת כדמוכח מדברי הרא"ש בפ' מרובה סי' ו':

מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה שנאמר תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה

(א) וידבר ידוד אל משה לאמר:(ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ידוד אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי:(ג) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לידוד בכל מושבתיכם:(ד) אלה מועדי ידוד מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם:

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:

ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם הה"ד מי העיר ממזרח צדק (ישעיה מא ב), ויקרא אלהים לאור יום זה יעקב, ולחשך קרא לילה זה עשו, ויהי ערב זה עשו, ויהי בקר זה יעקב, יום אחד שנתן לו הקדוש ברוך הוא יום אחד ואי זה זה יום הכיפורים.

אמר ר' יניי מתחילת בריית העולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהם שלצדיקים ומעשיהן שלרשעים והארץ היתה תהו אלו מעשי הרשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשי הצדיקים, וירא אלהים את האור כי טוב אילו מעשי הצדיקים, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בין מעשי הצדיקים ובין מעשי הרשעים ויקרא אלהים לאור יום אילו מעשי הצדיקים, ולחשך קרא לילה אילו מעשי הרשעים, ויהי ערב אילו מעשי הרשעים, ויהי בקר אילו מעשי הצדיקים, יום אחד שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד [ואי זה זה] זה יום הדין,

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם:

ימים יוצרו ולו אחד בהם, רבי אליעזר אומר יומו של סיסרא, יומו של סנחריב, יומו של גוג ומגוג. ר' יהושע אומר שס"ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם. ר' לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום יום ענות אדם נפשו. ר' יצחק אמר זה יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי, מתרצה עם בניו ועם בני ביתו, ואעפ"כ שאתם עושים מלאכה כל ששה יום שבת יעשה כלו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם (וישב) ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך.

ט) והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם:(י) וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו:

ושטן מאי אמר? – אמר ליה: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי? – אמר רמי בר חמא: השטן – בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי – אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי – לית ליה רשותא לאסטוני.

כל פעל ידוד למענהו וגם רשע ליום רעה:

כל פעל ה' למענהו שהכל ברא לכבודו. וגם את הרשע ברא בשביל היום רעה לענוש בו להסרים ממצותיו ועוד שקאי אלעיל ומהו רצון ה' אומר שתדע שכל מה שפעל הוא למענהו כלומר למען ה' ו' תורה שבכתב ושבע"פ ה' חמשה חומשי תורה ו' ש"ס משנה והן מ"ע ול"ת וז"ש בא דוד והעמידן על אחת עשרה וחושב שם ה' מצות ל"ת ומ"ע ומסודרים שם במזמור מי יגור גו' וא"ת כיון שאין רצונו רק בההולכין בתורתו ולמה ברא את הרשע וזהו גם רשע ליום רעה לענוש בו להעוברים על רצונו וסוד הענין של הד' פסוקים הם דרך להאדם איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך ועצה טובה כי כל אדם ואדם יש לו דרך בפ"ע לילך בו כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה ואין טבע ב' בני אדם שוה וכשהיו נביאים היו הולכין אצל הנביאים לדרוש את ה' והיה הנביא אומר ע"פ משפט הנבואה דרכו אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבעת גופו וזהו לאדם מערכי לב שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו ומה' הי' מענה לשון ע"י הנביא איך יתנהג וכשבטלה הנבואה היה רוח הקודש ישראל ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג ורוה"ק יש לכל אדם ואדם אך אשרי אדם אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה כלומר כי מחשבות אדם הוא מ"ד טבעות אמר"ע והן נגד ד' רוחות השמים והן נגד ד' אותיות ה' וכאשר יש באדם רוח שלים שכל הד' רוחות וכן הד' יסודות הן מרכבה לד' אותיות ה' ואין ברוחו שום דופי אז תוכן רוחות ה' וכל דרכי איש זך בעיניו וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום אבל מי יאמר זכיתי לבי שאין ברוחו רמיה כלל ואין טבעו מתאוה ונוטה חוץ מדבר רצונו ית' כמ"ש בזוהר פרשה וארא כי זה שאין ברוחו רמיה זה דבוק ממש במדותיו של הקב"ה אבל אם ח"ו יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה אז יש ברוחו רמיה אם יהיה מתנהג ע"פ רוחו ודרכי איש זך וישר בעיניו ויפול משמים לארץ עד אשר לא יוכל לקום ויסור מדרכי ה' ומצותיו ולא ידע בעצמו וזהו גול אל ה' מעשיך. כלומר עכשיו אין לנו להלוך בגדולות ונפלאות אך לראות שיהיה מעשינו אל ה' היינו לפי רצונו ית' ויכונו מחשבותיך כלומר המעשים עצמן שהן מ"ע בקיומן וזהירות מל"ת הם יכונו מהשבותיך כי כל פעל ה' למענהו כלומר שעיקר רצון ה' הם התורה והמצות וכל מה שפעל הכל למען ה' ו' שהן מ"ע ול"ת תורה שבכתב ותורה שבע"פ ואמר פעל שהוא נסתר והוא השכר טוב הצפון כלומר מה שנסתר הכל הוא למען ה' ו' שהוא התורה והמצוה שבנגלה והן עיקר הכל וגם הרשע שהוא הס"א המענשין הוא ליום רעה למי שעובר על מצותיו ולכן לא תזוז מהם והם יכונו אף מחשבותיך ואמר כל פעל גו' וגם רשע גו' כי נ' שערי בינה נבראו בעולם ושער הנ' לא נתגלה עד ביאת הגואל שהוא סוד עלמא דחירו והיינו כי להס"א אינו רק מ"ט שערי טומאה שער נ' אין לו וכאשר נתמלא כל המ"ט שלו אז יתבער הוא מן העולם כי יבער כאשר יבער הגלל עד תומו ולכן יתגלה שער הנ' ויתבער הוא מן העולם וזהו כל פעל גו' הוא נש"ב וגם רשע גי' הוא מ"ט שערי טומאה ליום רעה כי בפרוח רשעים גו' להשמדם גו':

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: ואגודתו על ארץ יסדה.

יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואף על פי שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות: