מקורות

פסחים ד ח

ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלושה מיחו בידם, ועל שלושה לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידם ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין מתחת הנשרים בשבת ונותנין פאה לירק ומיחו בידם חכמים:

פסחים נו א

וכורכין את שמע: היכי עבדי אמר רב יהודה אומרים (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין רבא אמר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא מחר על לבבך: ת"ר כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אואנן מאי טעמא אמרינן ליה כדדריש ר' שמעון בן לקיש דאמר רשב"ל (בראשית מט, א) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי:

רש"י פסחים נו א

רש"י פסחים נו א קץ הימין- שיחזיר ימינו לפניו, שהשיב אחור ימינו מפני אויב.

שבת פח ב

אמר רב חננאל בר פפא מ"ד (משלי ח, ו) שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד"ת יש בם להמית ולהחיות היינו דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא ד"א נגידים כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני כתרים:

רש"י שבת פח ב

למיימינים- עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר:

רש"י בראשית א ה

יום אחד – לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.

רש"י בראשית מז כח

ויחי יעקב – למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (ב"ר):

ברכות ט ב

וינצלו את מצרים א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים:

ילקוט שמעוני שמואל א ב צב

הנגלה נגליתי וגו' בהיותם במצרים. תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר: בא וראה כמה חביבין ישראל על הקב"ה, שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, שנאמר: הנגלה נגליתי וגו' בהיותם במצרים. גלו לבבל, שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם, שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום, שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום. ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהם, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך, ישוב לא נאמר אלא ושב. מלמד, שהקב"ה שב עמהם מן הגליות.

פסחים קיח ב

ועוד שלח לו שלש מאות וששים וחמשה שווקים בכרך גדול של רומי וכל אחד ואחד היו בו שלש מאות וששים וחמשה בירניות וכל בירנית ובירנית היו בו שלש מאות וששים וחמשה מעלות וכל מעלה ומעלה היו בו כדי לזון את כל העולם כולו אמר רבי (ישמעאל) [רבי שמעון ברבי] לרבי ואמרי לה (לרבי ישמעאל בר יוסי) [ר"י בר' יוסי] הני למן לך ולחברך ולחברותך.

בראשית מט יז

בראשית מט יז יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור:

בראשית מט יח

לישועתך קויתי ה':

שמות רבה כי תשא מ ד

ד"א ראה קראתי בשם זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות יש שנקראו לו ארבעה זה אליהו בצלאל ו' ויהושע ו' ומשה ז' מרדכי ב' דניאל ה' חנניה מישאל ועזריה ד' אליהו ד' א"ר אלעזר בן פדת אליהו ירושלמי היה ומיושבי לשכת הגזית היה ומכרך של יהודה היה ובשני שבטים היה חלקו חמשה בבנימין שנאמר (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים שלשה ביהודה שנא' צנה וחדשה ומגדל גד א"ר חנינא בר פפא צנן שהיא צנה וחדשה שהקב"ה מחדשה לע"ל ומגדל גד שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו ונקראו לו לאליהו ד' שמות שכן כתיב (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם למה נקרא שמו כן אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות ואלהים מרחם על עולמו ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה שנאמר (שם ד) ובני יהודה פרץ וחצרון וכרמי וחור ושובל וראיה וגו' ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה שנא' (בראשית מו) ויהיו בני פרץ חצרון וחמול וכתיב ואחר מות חצרון בכלב אפרתה וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב אמר ריש לקיש מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו' משמת חצרון בא כלב אל אפרת זו מרים שהיה שמה אפרת ולמה נקרא שמה כן שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד בצלאל מה שקרא לו אומתו שלו והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן ראיה שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל ואמר להם מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן ושובל שהעמיד שובך לאלהים זה המשכן שהיה עומד כשובך א"ר יהודה ב"ר סימון העמיד הקב"ה משכן כשובך יחת שנתן חתיתו על ישראל אחומי שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא ועשאן כאחים למקום. ד"א אחומי שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל להד שנתן הוד והדר על ישראל שהיה המשכן הדרן דבר אחר להד א"ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו אמר ר' חנינא הגדול והקטן שוים לעולם אל יהא אדם מניח בצרו המשכן בשני שבטים אלו נעשה וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם (מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי אמר הקב"ה אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותו דכתיב (איוב כב) והיה שדי בצריך עשה אותו בצרך שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם שנא' (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ד"א בצריך שאם באו שונאים אהא כנגדן שנא' והיה שדי בצריך. ד"א שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה כד"א (ישעיה כה) ומבצר משגב חומותיך אמר הקב"ה בעוה"ז אני חומה לכם וכן לע"ל כשיבנה ציון אני נעשה לה חומה שנאמר (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה וכן קראתי בשמך לי אתה:

בראשית רבה צח יד

יהי דן נחש עלי דרך מה נחש זה מצוי בין הנשים כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים מה הנחש נאסר בשבועה כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו כך שמשון (שם טז) אם גולחתי וסר ממני כחי מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה כך (שם) ויהיו המתים אשר המית במותו וגו' הנושך עקבי סוס (שם) קראו לשמשון וישחק לנו אמר ר' לוי כתיב (שם) ועל הגג כשלשת אלפים אלו מה שהיו על שפת הגג אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם אין בריה יודעת ואת אמרת (שם) וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו' בקבר מנוח אביו אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר ויפול רוכבו אחור יחזרו דברים לאחוריהם לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח כיון שראה אותו שמת אמר אף זה מת לישועתך קויתי ה' אמר רבי יצחק הכל בקווי יסורין בקווי קדושת השם בקווי זכות אבות בקווי תאותו של עוה"ב בקווי יסורין הה"ד (ישעיהו כו) אף אורח משפטיך ה' קוינוך אלו יסורין לשמך זו קדושת השם ולזכרך זו זכות אבות תאות נפש זו תאותו של עוה"ב חנינה בקווי (שם לג) ה' חננו לך קוינו סליחה בקווי (תהלים קל) כי עמך הסליחה מה כתיב בתריה קויתי ה' לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו כיון שראה שמת מיד אמר לישועתך קויתי ה':בראשית מט טז    דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל:

בראשית מט טז

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל:

תהלים קה יז

שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף:

צפניה ג ט

כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד: