מקורות
ויחי יעקב – למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וכו'
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים:
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא:
שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף:
וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו:
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה: ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי:
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור:
ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:
והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם:
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל:
מציון מכלל יפי אלהים הופיע:
ר' יוסה אומ' ממנה נשתת העולם שנ' מציון מכלל יופי הופיע
כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה:
השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע:
אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אליהם יעמדו יחדו:
תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך:
עשרה קבים יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה: ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי:
וכן יפה תואר ויפה מראה ראשי תיבות יתום,
לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל [על שמה], רחל מבכה על בניה (ירמיה לא: יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנא' אולי יחנן י"י צבאות שארית יוסף (עמוס ה: טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה, הבן יקיר לי אפרים (ירמיה לא: יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים:
השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה': ס
אמר רמי בר רב יודא אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם
תשש כחן – שנגנזו מהן טעמי תורה שהיו בו.