יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו:

דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים

ויתן יהוה אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל

{טו} נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון: {טז} ככל אשר שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול יהוה אלהי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות: {יז} ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו: {יח} נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו:

אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר כל עמר דנחית ליורה סליק אמר ליה כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי.

כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם:

העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם

ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן:

 זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם ואימא גומר ומגוג אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם:

תניא אמר רבי יהושע בן קרחה מלאכי זה עזרא וחכמים אומרים מלאכי שמו אמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא.

אילו ימים שמתענין בהן מן התורה כל מי שמתענה בהן לא יאכל וישתה עד הערב.באחד בניסן מתו בני אהרן, בעשרה בניסן מתה מרים ונסתלקה הבאר, בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית, בעשרים ושמונה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל, בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט, בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' חנניה סגן הכהנים, בעשרים ושבעה בו נשרף ר' חנניה בן תרדיון עם ספר תורה, בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, באחד באב מת אהרן הכהן, בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר, בשבעה עשר בו כבה נר מערבי בימי אחז, בשבעה באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה, בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם הוא והיהודים אשר היו עמו במצפה, בעשרה בו מתו עשרה אנשים מישראל ור' עקיבא בן יוסף נחבש בבית האיסורים ומת, בשבעה בו נגזר על אבותינו שימותו בחרב ברעב ובדבר, 'יבעשרה בו מפני מעשה העגל, בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו, בשמונה בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה, בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך ובא חשך לעולם שלשה ימים, בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה, בחמשה בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון, בשלשה בו נתקבצו כל ישראל אל שבט בנימין על פלגש בגבעה ועל צלם מיכה, בשבעה באדר מת משה רבינו, בתשעה בו גזרו תענית על שנחלקו ב"ש על ב"ה, והיה קשה אותו היום כעשיית העגל, אילו ימי התענית שקבלו ישראל מן התורה. ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענית בב' ובה' מפני ג' דברים, על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם, לעתיד לבא הקב"ה הופכן לששון שנאמר (ירמיה לא, יג) והפכתי אבלם לששון.

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח היאך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר (איכה ב) שפכי כמים לבך

א"ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו אמר ר' חנינא הגדול והקטן שוים לעולם אל יהא אדם מניח בצרו המשכן בשני שבטים אלו נעשה

אשכילה בדרך תמים. ר' יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר, אמר הקב"ה למשה, מנה לי כהן. אמר לפניו, מאי זה שבט משבט ראובן. אמר לו, לאו, לא אשית לנגד עיני מי שעשה דבר בליעל. שנאמר (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה פילגש אביו. אמר לו, משבט שמעון. אמר לו, עשה שטים שנאתי. ממה שעשה בשטים. לכך, לא ידבק בי. אמר לו, אמנה לך משבט דן. אמר לו, דבר עקש יסור ממני. שהן עובדי עבודה זרה, שנאמר (זכריה י, יא) ועבר בים צרה. זה צלמו של מיכה. הוא שמשה אומר לישראל (דברים כט, יז) פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. ואומר, (שופטים יח, ל) ויעשו להם בני דן את הפסל. אמר לו, אמנה לך משבטו של יוסף. אמר לו, מלשני בסתר רעהו. שדבר לשון הרע על אחיו, שנאמר (בראשית לז, ב) ויבא יוסף את דבתם רעה. אמר לו, אמנה לך משבטו של יהודה. אמר לו, גבה עינים ורחב לבב. (שם לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה. אלא ממי אמנה. אמר לו, תמנה לך משבטך. עיני בנאמני ארץ, שנאמר (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא. רבי נחמיה אמר, ואית דאמר לה בשם ריש לקיש. אמר הקב"ה, מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא. לא ישב בקרב ביתי. אמר רבי יהושע בן לוי, צריך אדם להיות עלוב בתוך ביתו, ואין צריך לומר בביתו של חבירו:

קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך:

מעשה בה' זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך

אזכרה מצוק אשר קראני. בשלש מכות בחדש הזה הכני. גדעני הניאני הכאני. אך עתה הלאני: דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית. הלא שלשתן קבעתי תענית. ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית.

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר

אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר וכן כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק או שקרא ושנה ופירש להבלי עולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל בוזה דבר ה' אמרו חכמים כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וענין זה מפורש הוא בתורה הרי הוא אומר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך ואומר למען ענותך להטיבך באחריתך:

ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלם והביאה במצור ובמצוק ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל:

יאכל תבן – ולא יצטרך להשחית בבהמה. ונחש – הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן:

ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים

ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת: