מקורות
ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר: בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה
תניא אמר ר"ש ארבעה דברים היה ר"ע דורש ואין אני דורש כמותו וכו' צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל אל ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים, ואמאי קרי ליה עשירי, עשירי לחדשים. ואני אין אני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה.
ומה שאמר שם היום ועצם היום, ר"ל שם היום באחד בשבת או בשני בשבת או איזה יום שיהיה כי אין שמות לימים בלשון הקדש אלא למספר ימי השבוע ולא לחדשים אלא ראשון שני ושלישי. ועצם היום ר"ל בעשור לחדש העשירי.
מעשה בה' זקנים שכתבו לתמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה.
כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אחיו הוא בסברתו איננו אמת.
רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר רב אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג, וא"ר ר' יוחנן מאי טעמא דרשב"ג אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם, ואימא גומר ומגוג, א"ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם.
ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו' וכתיב ונעו מים מים יד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, דבר ה' זו הלכה וכו' ומאי ישטטו לבקש את דבר ה', אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא ואין מבין אם טהורה היא אם טמאה היא
ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון אחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה, בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה', כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה
לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואיוב בשערי ירושלים
אזכרה מצוק אשר קראני, בשלשה מכות בחדש הזה הכני, גדעני הנאני הכאני אך עתה הלאני, דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית, ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית, זעמתי בתשעה בו בכלמה וחפר חשך מעלי מעיל הוד וצפר, טרף טרף בו הנותן אמרי שפר, הוא עזרא הסופר יום עשירי צוה בן בוזי החוזה כתב לך בספר המחזה לזכרון לעם נמס ונבזה את עצם היום הזה וכו' ירח טבת מאד לקיתי בו, ונשתנו עלי סדרי נתיבו, סררתי פשעתי יגלה לי טובו, האומר לים עד פה תבא.