מקורות
{יד} ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני: {טו} התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך: {טז} הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד:
ושתיה היתה נקראת: תנא שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר {איוב לח-לח} בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו
דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב {ישעיה מח-יג} אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב {שמות טו-יז} מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך
בא וראה, כל צרות שארע ליוסף, ארע לציון. ביוסף כתיב: וישראל אהב את יוסף. בציון כתיב: אהב ה' שערי ציון (תהלים פז, ב). ביוסף כתיב: וישנאו אותו. בציון, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב, ח). ביוסף, והנה אנחנו מאלמים אלמים. בציון, בא יבא ברנה נשא אלמתיו (תהלים קכו, ו). ביוסף, המלך תמלך עלינו. בציון, אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב, ז). ביוסף, ויחלום יוסף חלום, בציון, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים (תהלים קכו, א). ביוסף, הבוא נבוא אני ואמך וגו'. בציון, אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט, כג). ביוסף, ויקנאו בו אחיו. בציון, קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח, ב). ביוסף, לך נא ראה את שלום אחיך. בציון, ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט, ז). ביוסף, ויראו אתו מרחק. בציון, זכרו מרחוק את ה' (ירמיה נא, נ). ביוסף, ויתנכלו אתו. בציון, על עמך יערימו סוד (תהלים פג, ד). ביוסף, ויפשיטו את כתנת הפסים. בציון, והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג, כו). ביוסף, וישליכו אתו הברה. בציון, צמתו בבור חיי (איכה ג, נג). ביוסף, והבור רק אין בו מים. בציון, ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח, ו). ביוסף, וישבו לאכל לחם. בציון, אשור לשבע לחם (איכה ה, ו). ביוסף, וימשכו ויעלו את יוסף. בציון, וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור (ירמיה לח, יג). ביוסף, ויקרע יעקב שמלתיו. בציון, לבכי ומספד (ישעיה כב, יב). ביוסף, וימאן להתנחם. ובציון, אל תאיצו לנחמני (ישעיה כב, ד). ביוסף, והמדנים מכרו אתו אל מצרים. ובציון, ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד, ו). ומה שארע ליוסף טובות, ארע לציון טובות. ביוסף, ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. וציון, יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח, ג). ביוסף, איננו גדול בבית הזה ממני. בציון, גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב, ט). ביוסף, ויהי ה' את יוסף. בציון, והיו עיני ולבי שם (דה"ב ז, טז). ביוסף, ויט אליו חסד. ובציון, זכרתי לך חסד (ירמיה ב, ב). ביוסף, ויגלח ויחלף שמלתיו. ובציון, אם רחץ אדני את צאת בנות ציון (ישעיה ד, ד). ביוסף, רק הכסא אגדל ממך. ובציון, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג, יז). ביוסף כתיב: וילבש אתו בגדי שש. ובציון, עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב, א). ביוסף כתיב: ואת יהודה שלח לפניו. ובציון הנני שלח מלאכי (מלאכי ג, א).
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות
{יז} על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו: {יח} על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו: (פ) {יט} אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור: {כ} למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים: {כא} השיבנו יהוה אליך ונשוב חדש ימינו כקדם: {כב} כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד: