גמרא בני יודן אמתא אשתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי אמר ליה רבא והא רב ששת אסר אמר ליה הוא אסר ואנא שרינא מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדינן דהא בני פלניא קרו להו ורב ששת קרו להו נמי בני פלונית ואיכא דאמר פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם ומאי טעמא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא:

ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים, אבל עו"א אינו כן מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא:

ונגף יהוה את מצרים נגף ורפוא ושבו עד יהוה ונעתר להם ורפאם:

ומה ראו לומר רפואה בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית.

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל ובני ישראל פרו וישרצו אע"פ שמת יוסף ואחיו אלהיהם לא מת אלא ובני ישראל פרו וישרצו ד"א כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' וי"א שנים עשר דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם שנים הרי י"ב ויעצמו יש אומרים ששה בכרס אחד ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים רבי נתן אומר ותמלא הארץ אותם כחושים של קנים ויקם מלך חדש כיון שראו המצרים כך חדשו גזירות עליהם הה"ד ויקם מלך חדש רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו שחדש גזירות ופורעניות עליהם טעמא דמאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש טעמא דמאן דאמר שחדש גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף על דעתיה דמאן דאמר חדש ניחא ועל דעתיה דמאן דאמר שחדש גזירותיו מאי דרש ביה דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצרים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו אמר להם שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם אלולי יוסף לא היינו חיים כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו לפיכך כתיב ויקם מלך חדש רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו לקיים מה שנאמר (הושע ה) עתה יאכלם חודש את חלקיהם מלך חדש שעמד וחדש עליהם גזרותיו אשר לא ידע את יוסף וכי לא היה מכיר את יוסף א"ר אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה':

ויקם מלך חדש על מצרים רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו מדלא כתיב וימת וימלוך ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו הא כתיב אשר לא ידע את יוסף מאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל:

וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן:

כי הוינן זוטרי לגברי – כשהיינו קטנים היינו חשובים כגברי: השתא דקשישנא – עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות:

וכימיך דבאך – וכימיך שהם טובים לך שהן ימי תחלתך ימי נעוריך כך יהיו ימי זקנתך שהם דואבים זבים ומתמוטטים. ד"א וכימיך דבאך וכימיך שהם טובים לך כמנין ימיך כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום יהיו דבאך שכל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י שתהא מבורכת בפירות וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אשקלונ"ט הכסף והזהב כלה מהם שהם מזיבות אותו לארצכם:

לא אשים עליך – ואם אשים הרי הוא כלא הושמה כי אני ה' רופאך זהו מדרשו (מכילתא) ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דברים שמחזירים אותך לידי חולי וזהו איזון מצות וכן הוא אומר (משלי ג) רפאות תהי לשרך:

ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך: