וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה    

"טרם יהיה בארץ – כל טֶרֶם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כִי טרם תיראון עדיין לא תִּירְאוּן ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג' שכתוב ותוצא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כִי לא המטיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים

ג ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם ד אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי ה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי -הדא הוא דכתיב (תהלים לד, יח) צעקו וה' שמע מהו כן אלא שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו הנחיל ליעקב הקול וכן הוא אומר (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והנחיל לעשו הידים שנאמר (שם שם, שם) והידים ידי עשו ועשו היה מתגאה בירושתו שנאמר (במדבר כ, יח) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב וגו' ויעקב מתגאה בירושתו שנאמר (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו לעתיד לבוא שניהן נוטלין שכרן עשו נטל שכרו שנאמר (ישעיה לד, ה) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ויעקב נטל שכרו שנאמר (ירמיה לג, יא) קול ששון וקול שמחה לכך כתיב צעקו וה' שמע לפי שצעקו בני ישראל על הים שנאמר (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה' שמע הקדוש ברוך הוא תפלתם ואמר למשה מה תצעק אלי כבר שמעתי [צעקתם] (צעקתך) דבר אל בני ישראל ויסעו:

אז ישיר משה" – אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א)

סוס ורכבו – שניהם קשורין זה בזה והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין

א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג, ח): "כי תרכב על סוסך".

 הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה 

אמונת זה סדר זרעים. מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע:

ת"ר שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמרו להם אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולם מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים [והלך] וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין דבר אחר הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין והיינו דאמר ריש לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי 

אלא שמטריחין אותי – שאני יוצר הוולד על כרחי ומולידין שהרי גזרה לפני שינהוג העולם כמנהגו ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש ובאיזה מקרא הוא דורש קבלה זו שהקב"ה קובל על כך ובתנחומא דריש מאותו פסוק צור ילדך תשי וגו':

בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי  העולמים.

דבר אחר "מה תצעק אלי" הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה שני פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני ומשה אומר (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא אלא כל מי שהוא עושה רצון המקום ומכוין את לבו בתפלה שומע לו בעולם הזה וכן לעתיד לבוא שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה בעולם הזה ולעתיד לבוא (ישעי' שם) הם מדברים ואני אשמע ומה הם מדברים אלא שכל אחד ואחד עומד ומשמיע תלמודו כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם

מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה