" רבותינו אמרו שבעה ימים של חשך היו כיצד שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד והעומד בקש לישב יושב ועל אלו הימים נאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות ועליהם נאמר (תהלים קיט, קה) נר לרגלי דבריך וגו' הרי ששה ימים של חשך שהיה במצרים והשביעי של חשך זה יום חשך של ים שנאמר (שמות יד, כ) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים ועל זה נאמר (תהלים כז, א) ה' אורי וישעי וגו' וכן לעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא חשך שנאמר (ישעי' ס, ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו':

, ר' יהודה ב"ר סימון אמר הבדילו לעצמו, משל למלך שראה מנה יפה, אמר זה שלי הוא… וכן הוא אומר אור זרוע לצדיק (שם /תהלים/ צז יא), אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימתי יבא אותו האור, אמר לו לכשיגיע הקץ ותבנה ירושלים אני מביאו, שנאמר קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א), אבל לאומות העולם האור נעשה להם לחושך, שנאמר והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה [ובערה ואכלה שיתו ושמירו] (שם /ישעיהו/ י יז), מהו שיתו ושמירו, אלו המפונקין שבהן, אמר לו דוד האר לנו מאותו האור, שנאמר אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז), אמר לו חייך שאני מביא אור לישראל וחשך לאומות העולם, שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' (ישעיה ס ב), ואם תתמה על הדבר הזה, כבר הראה הקדוש ברוך הוא דוגמא בעולם הזה, שנאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים וגו' ולכל בני ישראל היה אור (שמות י כב כג), וכן את מוצא כשרדפו המצריים אחרי ישראל, מה כתיב, ויהי הענן והחשך (שם /שמות/ יד כ), אם ענן למה חשך, ואם חשך למה ענן, אמר ר' הושעיא שני פרצופין היו, פרצוף של אור לישראל, ופרצוף של חשך למצריים, אמר דוד אני אומר על אותו האור, שנאמר לדוד ה' אורי וישעי.

תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים

זכו לעמוד ענן – עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם:

ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם  

 ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב (דניאל יא, מה) ויטע אהלי אפדנו וגו' ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם 

ובתורתו יהגה אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד (תהלים טז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי,

אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם.

רבי שמואל בר ר' יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר לו: אפשר חטים היו אמר לו: הין. אמר לו: והכתיב עץ אמר לו: מתמרות היו כארזי לבנון.

א אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב ב אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ג ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם ד אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי ה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר

אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון מנין שכן כתיב (משלי טו, ד): "מרפא לשון עץ חיים" ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר (שם ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". ולשונה של תורה מתיר את הלשון תדע לך לע"ל הקב"ה מעלה מג"ע אילנות משובחים. ומה הוא שבחן שהן מרפאין את הלשון שנאמר (יחזקאל מז, יב): "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'". מנין שהיא רפואה של לשון שנאמר "והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה". רבי יוחנן ורבי יהושע ב"ל חד אמר לתרפיון וח"א כל שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה שכך כתיב מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא תורה שנאמר (שמות לב, טו): "מזה ומזה הם כתובים". ר"ל אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד, י) "לא איש דברים אנכי". כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין "אלה הדברים אשר דבר משה":