מקורות
כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד
הה"ד ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך וגו', הרי ו' ימים של חשך שהיה במצרים והז' של חשך זה יום חשך של ים שנאמר (שמות יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים וע"ז נאמר (תהלים כז) ה' אורי וישעי וגו', וכן לעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא חשך שנאמר (ישעיה ס) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.
ונגף ה' את מצרים נגף ורפוא
נגוף למצרים ורפא לישראל
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר:
ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא, כי יאור ונהר לשון אחד, ושניהם לשון אורה. וכן הגשם נקרא אור, שנאמר (איוב לו ל) הן פרש עליו אורו, יפיץ ענן אורו (שם לז יא), וכמו שאמר רבי יוחנן (ב"ר כו ז) כל אורה האמורה באליהוא בירידת גשמים הכתוב מדבר. ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות, והנהרות יעשו מהם יתיחסו אל האבות:
דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני:
שהצדיקים מקיימין השכינה עליהן, שנא' והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג), וכתיב ויעל מעליו אלהים (שם לה יג), אבל הרשעים הראשונים עומדים על אלהיהם, ומניין שהיאור הוא אלהיו, שנא' הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו),
לדוד ה' אורי וישעי. זה שאמר הכתוב והיה אור ישראל לאש. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר במבוי או בפלטין שלו, שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו, ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש – אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא ברא את האור והרשעים אינם רואין לאורו לעתיד לבא וכו' ואם אתה תמה על הדבר כבר הראה הקדוש ברוך הוא דוגמתו בעוה"ז, שנאמר ויהי חשך אפלה וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, וכן אתה מוצא כשרדפו מצריים אחר ישראל, מה כתיב שם ויהי הענן והחשך, ,