לקראת האלהים – מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא

יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך

בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו. כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.

כי נופת תטופנה – לשון מתוק. שפתי זרה – אפיקורסות. וחלק משמן חכה – לשון חך

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב

את זו דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך וגו' בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא

א"ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס ה"נ דלא ערפינן אלא מצות

כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.

כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם

לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו.

רבי חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסופא דאורייתא (דברים לג) בכור שורו הדר לו, אפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו, דאמר ר"ש בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו (יהושע א) חזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה וגו', נטלו והראה אותו לגלגל חמה, א"ל כשם שלא דוממתי מזה אף אתה דום מלפני, מיד (שם /יהושע/ י) וידם השמש וירח עמד, א"ר יצחק א"ל עבדא בישא לא זבינא דאבא את, לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז) והנה השמש והירח וגו', מיד וידום השמש וירח וגומר.

ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה

ועל דא כתיב (ישעיה ס"ו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו', עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא ועל דא כתיב (שם נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ, השמים לא כתיב אלא שמים, אמר רבי אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך, אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון עד דחפא עליה קודשא בריך הוא והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא איהו חפי על ההיא מלה וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו אלא קודשא בריך הוא ולא יקנאון לגביה עד דאתעביד מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה הדא הוא דכתיב ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלתא עלאה הדא הוא דכתיב (שם) ובצל ידי כסיתיך, ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא בגין לתועלתא עלאה הדא הוא דכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ כמה דאתמר, ולאמר לציון עמי אתה ולאמר לאנון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין עמי אתה אל תיקרי (בתיקון י"ח דף ל"ה ב) עמי אתה אלא עמי אתה למהוי שותפא עמי מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כמה דאת אמר בדבר ד' שמים נעשו, אוף הכי את.

האמנה כי כאשר הכינה חכמת הבורא יתעלה לאנשים הטועים מני דרך אופני הישרת בהם ישובו איש לדרכו הנאות לו כן הכין בחסדו אופנים ופנים מפנים שונים לפני העוזבים ארחות יושר בהם יתעוררו וישובו אל עקר הכוונה כל אחד לפי מה שהוא כי טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך. וזה כי יש אנשים זריזים ופקחים שנותנים תמיד לבם על דרכיהם וחושדין את עצמן בהם ומכוונים את פאת מגמתם ברוחות העולם או בזולת זה ומרגישים טעותם ושבים מעצמם אל הדרך הנכונה כמו כן יש אנשים נלבבים מרגישים בעצמם בסורם מהדרך הנכונה ויתעוררו אל התשובה והופכים פני מגמתם מאשר היו ראשונה כי על זה נאמר יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יי' (ישעי' נ"ה). אם תשוב ישראל נאם יי' אלי תשוב (ירמי' ג') וזולתם מהכתובים. והיא באמת המעולה שבתשובות ומזה אמר המשורר לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ (תלים י"ז) ירצה כי לפעולות שהאדם יחטא בהנה בדברי השם יתע' כלומר לעבור על דבריו כי לתקן עצמו בהם שמר ארחות הפריצות והפשע אשר הוא עובר בהם ומרשם אותם בלבו כדי לידע לשוב בדרך ההוא לתקן את אשר עוותו כמי שמרגיש שהוא טועה בדרך ומציב ציונין כדי לידע ולשוב בסוף וכדאמרי התם מחוי רב יהוד' באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק (יומא פ"ו ב) כי עקר הבעל תשוב' שיהא החוטא על כל פשעיו במקומן ושעתן ואינו עושה אותם. ויש מי שירגיש טעותו בדרך אשר הוא הולך אבל לא יספיק להתישר מעצמו אל הדרך הנכונה אמנם תולה הוא את עיניו אל הדרכים הסלולות והנתיבות המפורסמות אשר מגמתם אל הערים והמדינות הגדולות והולך בהם ויבטח בעוד שלא ידע לכוין את דרכו ממש וכן יש דרך שני לבעלי התשובה דומה לזה למטה מהראשון עליו אמר הכתוב כה אמר יי' עמדו על דרכי וראו ושאלו לנתיבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך (ירמיה ו') והכוונה אל הדרכים אשר שמו אותם אבירי הרועים אנשי השם אשר מעולם וכמו שאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' (שה"ש א'). לא שילך בענין הזה בדרכים הנכבשים לרבים כי ודאי הסכנה מצויה בהם וכמו שאמרה התינוקת לסטים כמותך כבשוה (עירובין נ"ג ב) שהוא משל נכבד בכאן וכבר כתבנו ענין זה הסכנה בשער ס"ב. וכו'. והנה אחר שכתבנו כל זה נתבאר שאין לאנשים תועי רוח ונלוזים במעגלותם שום תקוה כי אם בהפוך פניהם ממגמתם הרעה ולהכין להם דרך אשר ייטב להם מכל אלה דרכי התשובה. אמנם כאשר תזדמן להם שום דרך מהם מה טוב חלקם ומה נעים גורלם כי לא די להם שהם נצולים ממכשולות הדרך ההוא ומסכנתו אלא שגם הם נוטלים שכר ויעלו גם עלה אל המקום אשר לא עלו בו הצדיקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם.