שאלת בנעלם ממני ודרשת במופלא מעיני. ואמרת בסוד ענין הכ' שאמר (שמות כ') כי ששת ימים עשה ה' ולא אמר בששת שנרמז בו ענין לזמן שנתחדש. וחזר הענין להסתפק לך בסוד יום השביעי שלא נמצא בו מציאות וחדוש אלא ברכה וקדוש. ועלה בדעתך שהשביעי מקודש מן הימים כנרמז בכתבך. וחזר עוד הענין להסתפק לך אם אין ענין השביעי כשאר הימים. שאין הפועל בימים כימים איך שתפו בשם הימים? ושאלת הביאור ממי שלא ידעו. ואמנם שאלתך היא התשובה שאמרת שידעת שלא ניתן זה ליכתב והאמת אמרת.
ואמנם להוציאך חלק אי אפשר. ואומר כי לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה לא נקדה מבעלי החכמה כי יש באמת בזה סוד עמוק מאד. אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך. והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות ויום השביעי כאחד מהם. ונרמז בזכור את יום השבת ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. ומתחלקין לכמה ענינין נגלה ונסתר אומרין ורומזין. אשרי מי שזכהו השם יתברך לעמוד בסודן המקודש שהן כוללין ההראל והמקדש. גם מה שרמזת בהם ענין הזמן. לפי הנראה אף על פי שזו כונה טובה לקיים מזה החדוש הגמור מכל מקום אינו ענין. שחדוש הזמן לא נוסף על ענינו הראשון ושהי' ביום הראשון שום דבר שכל חדושו נשלם ביום הראשון. בלתי אם תאמר שנתחדשו המאורות ביום הרביעי וזה לא מחדושי הזמן. שאין הזמן רק סבוב יומי ואין ההפרש בין אור וחושך…. וחסרון הבי"ת אינו דבר שתפול בו השאלה. כי ששת כמו בששת וכמהו בחסרות הבית יש הרבה בכתוב (תהלים ס"ו) אבא ביתך בעולות (תהלים נ"ה) בית אלהים נהלך ברגש (תהלים ה') ואני ברוב חסדך אבא ביתך וכאלה רבים. ואף על פי שיש ענין גדול בחסרון הבית לפי הקבלה האמתית המסורה ביד חכמי ישראל.

רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה אמר ליה מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי אמר ליה כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא

והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור.

את גדלך – זו מדת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה'

כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד.

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות

אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי, וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר, וכן כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק או שקרא ושנה ופירש להבלי עולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל בוזה דבר ה', אמרו חכמים כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וענין זה מפורש הוא בתורה הרי הוא אומר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך, ואומר למען ענותך להטיבך באחריתך.

לא איברי ליליא אלא לשינתא

בעבור זה. עכשיו הוא מתרץ הקושיא ראשונה של מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, והיינו שהלילה הזה נתחייב במצות מכל הלילות שכל הלילות אין מחוייבין במצות ופרש שהכתוב קרא את הלילה הזה יום ההוא כמו שכתוב והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה ואמר יכול מראש חודש וכו' יכול מבעוד יום וכו', בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור וכו'. וזהו דוקא בלילה כמ"ש בערב תאכלו מצות והכתוב קורא את לילה הזה יום ההוא לכן הלילה נתחייב במצות כי אין לה בחינת לילה כלל.

ליל שימורים הוא לה' לילה המשומר ובא מן המזיקין.

מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות, ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמשים יום, ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן.