רבי יוחנן אמר לעולם לא תהא מצות העומר קלה בעיניכם שעל ידי מצות העומר זכה אברהם וירש את ארץ כנען שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו' (בראשית י"ז ח') על מנת ואתה את בריתי תשמר (שם שם ט') ואיזה זה מצות העומר

רבי יהושע בן לוי אמר היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבא גדעון והנה איש מספר חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויהפכו למעלה ויפל האהל מהו צליל לחם שעורים רבנין אמרין על שצליל עליהם אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצלו בזכות לחם שעורים ואיזו זו מצות העומר ר' שמואל בר נחמן [אמר] היא שעמדה להם בימי חזקיה והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח עליו בתופים במחולות ובמלחמות תנופה נלחם בם וכי יש מלחמות [תנופה] באותו הדור הוי אומר זו מצות העומר ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל ואתה קח לך חטין ושעורין ופול ועדשים ודוחן וכוסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם ללחם למספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו מהו ללחם ריבה בה שעורים רבי שמואל בר נחמן אמר דברים שהם מצירים את בני מעים שמואל אומר תמן אמרין עבדיה מיניה חררא לכלבא ולא (טעמאי) [טעמיה] שאלה מטרונית את רבי יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והם מבזין בו במאכל בסוף אמר לה להודיעך שבכל מקום שישראל בצער הצדיקים הווין עמהם בצער רבי לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן בזמן שראה מרדכי להמן שבא לקראתו והסוס בידו אמר דומה אני שרשע זה להרגני בא ואמר לתלמידיו בירחו לכם שלא תכוו בגחלתי אמרו בין לחיים בין למות עמך אנו מה עשה התעטף בטליתו ועמד לו להתפלל אתא ההוא רשע ויתיב להון גביהון אמר להון במה אתם עסוקים אמרו לו במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המקדש אמר להון ודמה הוה הדין עומרא דכסף וזהב או דחיטין ושערין ואמרין ליה דשערים אמר להון וכמה הות טימי דידיה בכ' קנטירין או בי' קנטירין אמרין לו סגין בי' מנין אמר להון קיימון דנצחין עשרת (מיניכון) [מניכון] לעשרת אלפין קינטרי דכספא

אמר רבי ברכיה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עמר לכל אחד ואחד מכם, הדא הוא דכתיב (שמות טז, טז): עמר לגלגלת, ועכשיו שאתם נותנים לי את העמר אין לי אלא עמר אחד מכלכם, ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: והבאתם את עמר

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית

את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ

עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו

ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך

והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך

קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. קונם שאיני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם.

כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי

ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם

ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל עת

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען

ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה

מרגלא בפומיה דרב לא כעולם הזה העולם הבא העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו

אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמ' (ישעיהו כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן

ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם

אמר רב חסדא מאי דכתיב (ירמיהו ג, יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי למה ארץ ישראל נמשלה לצבי לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה

ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעו [מטעי] מעשה ידי להתפאר