רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה מאי היא ויהי העם כמתאננים פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' ואמר רבי חמא ברבי חנינא שסרו מאחרי ה' והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה.

אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה', וזהו פורענות ראשונה. והפסיק, שלא יהיו שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות. וקרא החטא "פורענות" אף על פי שלא אירע להם ממנו פורענות. ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד.

פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם – פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקדוש ברוך הוא נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון.

והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו.

חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים

שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו.

בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש אמר לו הקדוש ברוך הוא אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד.

ויאמר ה' אל אברם, רבי ברכיה פתח (שם /שיר השירים ח'/ ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו', אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע, קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים, ושדים אין לה, לא הניקוהו לא למצות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש, אם חומה היא נבנה עליה אם מעמיד דברים כחומה יבנה עליה, ואם דלת היא נצור עליה, אם דל הוא במצות ובמעשים טובים נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברי, ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום.

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים

בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.

לפני בעל צפן – הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן. ועליו פירש איוב (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם:

ואתה מוצא שמשה ואליהו שוים זה לזה לכל דבר. משה נביא ואליהו נביא, משה נקרא איש האלהים ואליהו נקרא איש האלהים, משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה שנאמר ויהי בהעלות ה' את אליהו, משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל שנאמר ויאשם בבעל וימת, משה נתכלכל על ידי אשה שנאמר קראן לו ויאכל לחם ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית שנאמר לקחי נא לי פת לחם משה ברח מפני פרעה ואליהו ברח מפני איזבל, משה ברח ובא לבאר ואליהו ברח ובא לבאר שנאמר ויבא באר שבע, משה אמר אם כמות כל אדם ימותון אלה ואליהו חי ה' וגו' אם יהיה וגו' טל ומטר, במשה ויעבר ה' על פניו ובאליהו והנה ה' עובר, במשה וישמע את הקול ובאליהו והנה אליו קול, משה כנס את ישראל לפני הר סיני ואליהו כנסם להר הכרמל. משה בער עובדי ע"ז שנאמר שימו איש חרבו על ירכו ואליהו בער עובדי ע"ז ותפש נביאי הבעל ושחטם, משה קנא מי לה' אלי ואליהו קנא שנאמר ויאמר אליהו לכל העם גשו נא אלי, משה נטמן במערה שנאמר ושמתיך בנקרת הצור ואליהו נטמן במערה שנאמר ויבא שם אל המערה וילן שם. משה ויבא אל הר האלהים, ואליהו (ויבא) [וילך] וגו' עד הר האלהים, משה בא למדבר ואליהו בא למדבר מדברה דמשק, משה השיח עמו על ידי מלאך שנאמר וירא מלאך ה' אליו ואליהו והנה זה מלאך, משה ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ואליהו וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום, משה התפלל על ישראל שנאמר אל תשחת עמך ואליהו התפלל שנאמר ענני ה' ענני, משה תפש זכות אבות שנאמר זכור לאברהם ואליהו שתים עשרה מצבה לאמר ישראל יהיה שמך, משה קבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואליהו קבלו על ידו ואמרו ה' הוא האלהים, משה עשה משכן כבית סאתים זרע וכן אליהו, משה כשבנה את המזבח בנה אותו י"ב אבנים למספר בני ישראל וכן אליהו ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'. חי ה' וגו' אשר עמדתי לפניו, ר' ברכיה בר' חלבו בשם ר' שמואל בר רב יצחק וכי לפני שכינה הוא עומד אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאלו עומד לפני השכינה. אם יהיה טל ומטר י' רעבון וכו' (כתוב ברמז קנ"ד).

אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא מאי טעמא אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין אלא משום דאית ביה פותח את ידך נימא הלל הגדול דכתיב ביה נתן לחם לכל בשר אלא משום דאית ביה תרתי אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש שנאמר סומך ה' לכל הנפלים.

ת"ר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל.

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. וימלך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה.

שובה ה' – מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון.