החודש הזה לכם אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם ולמה התחיל מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.

) לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא:

אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני

ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה:

בחכמה – מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד: ובתבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד: ובדעת – רוח הקדש:

בירך של ימין ובירך של שמאל: מתניתין לא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין איבעיא להו מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה ומאי דעת דעת תורה או דלמא ספוקי מספקא ליה ומאי דעת דעת נוטה.

עולא אקלע לפומבדיתא אייתו לקמיה דמא ולא חזא אמר ומה רבי אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה כי מקלע לאתרא דר' יהודה לא חזי דמא אנא אחזי ואמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב רבי אמי קמיה ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא בתר דנפקה אטפל לה רבי אמי א"ל בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה סוד ה' ליראיו.

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים:

ויחזק לב פרעה ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה כועס הוא מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד אינו מבין כסיל הוא (קהלת ז) כי כעס בחיק כסילים ינוח במה מייסרים את הכסיל במטה שנאמר (משלי כו) ושבט לגו כסילים אף משה ייסר פרעה במטה שנאמר והמטה אשר נהפך לנחש וגו' ד"א כבד לב פרעה א"ל הקב"ה רשע בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד עליך שנאמר (שמות יד) בהכבדי בפרעה לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר] לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך היה יוצא בבקר בשעה שהוא נצרך תפוש אותו והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך כדי שיתיירא ממנו:

(ג) ואמרת כה אמר אדני ידוד לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית:(ד) ומולדותיך ביום הולדת אתך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת:(ה) לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך:(ו) ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי:

גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים.

(א) ויאמר ידוד אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר:(ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:(ג) דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית: (ד) ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה: (ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו: (ו) והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים: (ז) ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם:(ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו: (ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו:(י) ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו: (יא) וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לידוד: (יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ידוד: (יג) והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים: (יד) והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לידוד לדרתיכם חקת עולם תחגהו:

החודש הזה לכם אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם ולמה התחיל מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.

) לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא:

אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני

ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה:

בחכמה – מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד: ובתבונה – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד: ובדעת – רוח הקדש:

בירך של ימין ובירך של שמאל: מתניתין לא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין איבעיא להו מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה ומאי דעת דעת תורה או דלמא ספוקי מספקא ליה ומאי דעת דעת נוטה.

עולא אקלע לפומבדיתא אייתו לקמיה דמא ולא חזא אמר ומה רבי אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה כי מקלע לאתרא דר' יהודה לא חזי דמא אנא אחזי ואמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב רבי אמי קמיה ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא בתר דנפקה אטפל לה רבי אמי א"ל בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה סוד ה' ליראיו.

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים:

ויחזק לב פרעה ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה כועס הוא מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד אינו מבין כסיל הוא (קהלת ז) כי כעס בחיק כסילים ינוח במה מייסרים את הכסיל במטה שנאמר (משלי כו) ושבט לגו כסילים אף משה ייסר פרעה במטה שנאמר והמטה אשר נהפך לנחש וגו' ד"א כבד לב פרעה א"ל הקב"ה רשע בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד עליך שנאמר (שמות יד) בהכבדי בפרעה לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר] לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך היה יוצא בבקר בשעה שהוא נצרך תפוש אותו והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך כדי שיתיירא ממנו:

(ג) ואמרת כה אמר אדני ידוד לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית:(ד) ומולדותיך ביום הולדת אתך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת:(ה) לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך:(ו) ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי:

גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים.