מקורות

גר"א ספר יצירה א ח

ועד"ז נכרת ברית. אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו, וכן הוא הקשת שהוא דבר מאצלו יתברך, ונשתבשו בו כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אחריהם לפי שהוא דבר למעלה מן השכל, וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיגו בעצמו ית'. וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים ונקרא ארון הברית הכל לפי שא"א להשיגו רק ע"י אמצעים. ולכן אמרו עד"ז נכרת ברית

גיטין כג ב

העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מאי טעמא לאו משום דכתיב (אתם) גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית

ויקרא כג

(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. (טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. (יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'. (יח) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה'. (יט) ועשיתם שעיר עזים לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. (כ) והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן.

ויקרא רבה כח ג

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו) עומר לגלגולת ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם והבאתם את עומר

ויקרא רבה כח ו

א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר

ספרא אמור ז

לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו

עוקצין ג יב

אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מ אות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרותיהם אמלא.

ראש השנה ו ב

כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה

ראש השנה יג א

ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי

רמב"ן בראשית ו יח

והקמתי את בריתי… ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלהים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין

רש"י בראשית א א

בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו

רש"י ויקרא כג יא

לרצנכם – אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם

במדבר יח כח

כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשׂרתיכם אשׁר תקחו מאת בני ישׂראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן

בראשית יז ח

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלקים.ט ויאמר אלקים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשׁמר–אתה וזרעך אחריך, לדרתם.

ויקרא כג טו

וספרתם לכם, ממחרת השׁבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:שׁבע שׁבתות, תמימת תהיינה. עד ממחרת השׁבת השׁביעת, תספרו חמשׁים יום; והקרבתם מנחה חדשׁה, לה'. ממושׁבתיכם תביאו לחם תנופה, שׁתים שׁני עשׂרנים–סלת תהיינה, חמץ תאפינה:בכורים, לה'. והקרבתם על-הלחם, שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שׁנים:יהיו עלה, לה', ומנחתם ונסכיהם, אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד, לחטאת; ושׁני כבשׂים בני שׁנה, לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני ה', על-שׁני, כבשׂים; קדשׁ יהיו לה', לכהן. וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדשׁ יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשׂו:חקת עולם בכל-מושׁבתיכם, לדרתיכם׃

ויקרא כג י

דבר אל-בני ישׂראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשׁר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה–והבאתם את-עמר ראשׁית קצירכם, אל-הכהן

מגן אברהם תצד א

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה וכו' ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון וכו' ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו

ויקרא רבה כח ג

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו, טז): "עומר לגלגולת" ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם"והבאתם את עמר"

ויקרא רבה כח ו

א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך" ע"מ (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה מצות העומר

שמות רבה לג א

וישׁ לך מקח שׁמי שׁמכרו נמכר עמו, אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שׁנאמר: ויקחו לי תרומה, משׁל למלך שׁהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, בקשׁ לילך לו לארצו ולטל לאשׁתו. אמר לו: בתי שׁנתתי לך יחידית היא, לפרשׁ ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שׁהיא אשׁתך, אלא, זו טובה עשׂה לי, שׁכל מקום שׁאתה הולך קיטון אחד עשׂה לי, שׁאדור אצלכם, שׁאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, נתתי לכם את התורה, לפרשׁ הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שׁאתם הולכים בית אחד עשׂו לי שׁאדורבתוכו, שׁנאמר (שמות כה, ח): ועשׂו לי מקדשׁ

נדרים לב א

דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו; ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו

ספרא אמור ז

לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו.

עוקצין ג יב

אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא

גר"א ספר יצירה א ח

אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו,וכו.
וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל וכו

רמב"ן בראשית ו יח

ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלקים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין

רש"י בראשית א א

בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו

רש"י בראשית א א

בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיהו ב, ג).

ויקרא כג טו

וספרתם לכם, ממחרת השׁבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:שׁבע שׁבתות, תמימת תהיינה. עד ממחרת השׁבת השׁביעת, תספרו חמשׁים יום; והקרבתם מנחה חדשׁה, לה'. ממושׁבתיכם תביאו לחם תנופה, שׁתים שׁני עשׂרנים–סלת תהיינה, חמץ תאפינה:בכורים, לה'. והקרבתם על-הלחם, שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שׁנים:יהיו עלה, לה', ומנחתם ונסכיהם, אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד, לחטאת; ושׁני כבשׂים בני שׁנה, לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני ה', על-שׁני, כבשׂים; קדשׁ יהיו לה', לכהן. וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדשׁ יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשׂו:חקת עולם בכל-מושׁבתיכם, לדרתיכם׃

ראש השנה ו ב

כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה

מגן אברהם תצד א

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה וכו' ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון וכו' ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו

ויקרא כג י

דבר אל-בני ישׂראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשׁר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה–והבאתם את-עמר ראשׁית קצירכם, אל-הכהן

ויקרא רבה כח ג

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו, טז): "עומר לגלגולת" ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם"והבאתם את עמר"

ויקרא רבה כח ו

א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך" ע"מ (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה מצות העומר

בראשית יז ח

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלקים.ט ויאמר אלקים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשׁמר–אתה וזרעך אחריך, לדרתם.

גר"א ספר יצירה א ח

אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו,וכו.
וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל וכו

שמות רבה לג א

וישׁ לך מקח שׁמי שׁמכרו נמכר עמו, אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שׁנאמר: ויקחו לי תרומה, משׁל למלך שׁהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, בקשׁ לילך לו לארצו ולטל לאשׁתו. אמר לו: בתי שׁנתתי לך יחידית היא, לפרשׁ ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שׁהיא אשׁתך, אלא, זו טובה עשׂה לי, שׁכל מקום שׁאתה הולך קיטון אחד עשׂה לי, שׁאדור אצלכם, שׁאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, נתתי לכם את התורה, לפרשׁ הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שׁאתם הולכים בית אחד עשׂו לי שׁאדורבתוכו, שׁנאמר (שמות כה, ח): ועשׂו לי מקדשׁ

במדבר יח כח

כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשׂרתיכם אשׁר תקחו מאת בני ישׂראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן

גיטין כג ב

העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מאי טעמא לאו משום דכתיב (אתם) גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית

נדרים לב א

דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו; ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו

רמב"ן בראשית ו יח

ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלקים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין

עוקצין ג יב

אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא

רש"י ויקרא כג יא

לרצנכם – אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם

ספרא אמור ז

לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו.

רש"י בראשית א א

בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו

רש"י בראשית א א

בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיהו ב, ג).