מקורות
ועד"ז נכרת ברית. אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו, וכן הוא הקשת שהוא דבר מאצלו יתברך, ונשתבשו בו כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אחריהם לפי שהוא דבר למעלה מן השכל, וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיגו בעצמו ית'. וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים ונקרא ארון הברית הכל לפי שא"א להשיגו רק ע"י אמצעים. ולכן אמרו עד"ז נכרת ברית
העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מאי טעמא לאו משום דכתיב (אתם) גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית
(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. (טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. (יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'. (יח) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה'. (יט) ועשיתם שעיר עזים לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. (כ) והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן.
אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו) עומר לגלגולת ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם והבאתם את עומר
א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר
לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו
אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מ אות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרותיהם אמלא.
כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה
ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי
והקמתי את בריתי… ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלהים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין
בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו
לרצנכם – אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם
כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשׂרתיכם אשׁר תקחו מאת בני ישׂראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלקים.ט ויאמר אלקים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשׁמר–אתה וזרעך אחריך, לדרתם.
וספרתם לכם, ממחרת השׁבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:שׁבע שׁבתות, תמימת תהיינה. עד ממחרת השׁבת השׁביעת, תספרו חמשׁים יום; והקרבתם מנחה חדשׁה, לה'. ממושׁבתיכם תביאו לחם תנופה, שׁתים שׁני עשׂרנים–סלת תהיינה, חמץ תאפינה:בכורים, לה'. והקרבתם על-הלחם, שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שׁנים:יהיו עלה, לה', ומנחתם ונסכיהם, אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד, לחטאת; ושׁני כבשׂים בני שׁנה, לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני ה', על-שׁני, כבשׂים; קדשׁ יהיו לה', לכהן. וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדשׁ יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשׂו:חקת עולם בכל-מושׁבתיכם, לדרתיכם׃
דבר אל-בני ישׂראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשׁר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה–והבאתם את-עמר ראשׁית קצירכם, אל-הכהן
קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה וכו' ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון וכו' ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו
אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו, טז): "עומר לגלגולת" ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם"והבאתם את עמר"
א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך" ע"מ (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה מצות העומר
וישׁ לך מקח שׁמי שׁמכרו נמכר עמו, אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שׁנאמר: ויקחו לי תרומה, משׁל למלך שׁהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, בקשׁ לילך לו לארצו ולטל לאשׁתו. אמר לו: בתי שׁנתתי לך יחידית היא, לפרשׁ ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שׁהיא אשׁתך, אלא, זו טובה עשׂה לי, שׁכל מקום שׁאתה הולך קיטון אחד עשׂה לי, שׁאדור אצלכם, שׁאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, נתתי לכם את התורה, לפרשׁ הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שׁאתם הולכים בית אחד עשׂו לי שׁאדורבתוכו, שׁנאמר (שמות כה, ח): ועשׂו לי מקדשׁ
דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו; ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו
לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו.
אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא
אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו,וכו.
וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל וכו
ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלקים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין
בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו
בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיהו ב, ג).
וספרתם לכם, ממחרת השׁבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:שׁבע שׁבתות, תמימת תהיינה. עד ממחרת השׁבת השׁביעת, תספרו חמשׁים יום; והקרבתם מנחה חדשׁה, לה'. ממושׁבתיכם תביאו לחם תנופה, שׁתים שׁני עשׂרנים–סלת תהיינה, חמץ תאפינה:בכורים, לה'. והקרבתם על-הלחם, שׁבעת כבשׂים תמימם בני שׁנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שׁנים:יהיו עלה, לה', ומנחתם ונסכיהם, אשׁה ריח-ניחח לה'. ועשׂיתם שׂעיר-עזים אחד, לחטאת; ושׁני כבשׂים בני שׁנה, לזבח שׁלמים. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני ה', על-שׁני, כבשׂים; קדשׁ יהיו לה', לכהן. וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדשׁ יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשׂו:חקת עולם בכל-מושׁבתיכם, לדרתיכם׃
כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה
קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה וכו' ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון וכו' ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו
דבר אל-בני ישׂראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשׁר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה–והבאתם את-עמר ראשׁית קצירכם, אל-הכהן
אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד (שמות טו, טז): "עומר לגלגולת" ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם"והבאתם את עמר"
א"ר אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ורשב"ל היא רי"א לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד (בראשית יז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך" ע"מ (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור" ואיזה זה מצות העומר
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלקים.ט ויאמר אלקים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשׁמר–אתה וזרעך אחריך, לדרתם.
אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו,וכו.
וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל וכו
וישׁ לך מקח שׁמי שׁמכרו נמכר עמו, אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שׁנאמר: ויקחו לי תרומה, משׁל למלך שׁהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, בקשׁ לילך לו לארצו ולטל לאשׁתו. אמר לו: בתי שׁנתתי לך יחידית היא, לפרשׁ ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שׁהיא אשׁתך, אלא, זו טובה עשׂה לי, שׁכל מקום שׁאתה הולך קיטון אחד עשׂה לי, שׁאדור אצלכם, שׁאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדושׁ ברוך הוא לישׂראל, נתתי לכם את התורה, לפרשׁ הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שׁאתם הולכים בית אחד עשׂו לי שׁאדורבתוכו, שׁנאמר (שמות כה, ח): ועשׂו לי מקדשׁ
כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשׂרתיכם אשׁר תקחו מאת בני ישׂראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן
העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מאי טעמא לאו משום דכתיב (אתם) גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל אמרי דבי רבי ינאי לא מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית
דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו; ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו
ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלקים – והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין
אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרתיהם אמלא
לרצנכם – אם תקריבו כמשפט זה יהיה לרצון לכם
לרצונכם. אין כופים את הציבור על כורחו.
בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו
בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיהו ב, ג).