(ג) לעברך בברית ה' אלהיך וגו' שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים אחת כשעמדו לפני הר סיני ואחת בחורב ואחת כאן ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני בטלוה ואמרו אלה אלהיך לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו ואין לשון לעברך אלא כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה

ולפי דעתי כי נכתבה כאן בסדר נכון, כי פירוש "בהר סיני" בעלותו שם לקבל לוחות שניות:וביאור הענין, כי בתחילת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' ואת כל המשפטים הנאמרים שם ויזרוק דם הברית על העם (שמות כד ח), וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות כאילו נתבטלה הברית ההיא אצל הקדוש ברוך הוא, וכשנתרצה הקדוש ברוך הוא למשה בלוחות שניות צוהו בברית חדשה שנאמר (שם לד י) הנה אנכי כורת ברית, והחזיר שם המצות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים בברית הראשונה ואמר (שם פסוק כז) כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל: ורצה הקדוש ברוך הוא להחמיר עליהם בברית הזאת השנית שתהיה עליהם באלות ובקללות, ושתהיה כראשונה על כל המצות הראשונות ועל כל המשפטים כמו שנאמר בברית הראשונה (שם כד ג) את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ולפיכך אמר בכאן בסוף התוכחות (להלן כו מו) אלה החקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה, הוא רומז אל כל המצות והמשפטים שנאמרו בברית הראשונה בסדר ואלה המשפטים שהיו כולן בברית הזאת:

ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלהים. והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו. יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה). והמשכיל יבין:

כה אמר ידוד אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

יחל משה את פני ה'. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו. מאי אחילו? אמר רבי אלעזר: אש של עצמות. מאי אש של עצמות? אמר אביי: אשתא דגרמי.

כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ידוד:

ודע, כי התוכחות במארה ובמהומה ובמגערת ובדבר והעץ ופרי האדמה ושאר כל התוכחות, הם כולם עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה, אבל אחרי הגלות לא יקלל אותם רק לעבוד שם אלהים אחרים עץ ואבן. אבל פעמים שיחזור להוכיחם בארץ, כאשר אמר (פסוק לו) יולך השם אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים, והוא הגלות שגלינו לרומי על לכת אגריפס המלך שם:ואחרי כן ישוב ויאמר (פסוק לח) זרע רב תוציא השדה וגו', ואלה התוכחות בהיותם בארץ, כי כן יאמר אחריו (פסוק סג) ונסחתם מעל האדמה, שהוא הגלות, ועל דעתי גם זה מרמיזותיו, אמר יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת, על לכת אגריפס המלך לרומי. גם יתכן שירמוז למלך אחר קודם לאגריפס, והוא אריסתובלוס שתפסו שר צבא רומי ויוליכהו שמה בנחושתים, והיו למשל ולשנינה בכל העמים, שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמתם. ואחרי כן בא אגריפס שנית עם שליח מלך רומי בארץ, וכבש בארץ יהודה מדינות גדולות מאד, ואז נתקיים מה שאמר (פסוק מח) ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא וגו':ואמר ישא ה' עליך גוי מרחוק (פסוק מט), כי באו אספסינוס וטיטוס בנו עם חיל גדול מרומיים בארץ ולכדו כל ערי יהודה הבצורות, והצר להם מאד כאשר ידוע בספרים שלכדו גם חומות ירושלים ולא נשאר רק בית המקדש וחומת העזרה, והיו אוכלים בשר בניהם ובנותיהם. וכאשר נלכדה גם היא אז נתקיים ונסחתם מעל האדמה, ואז שבו הרומיים לארצם ובידם גלות ירושלים וביד עמים רבים אשר אתם מיון ומצרים וארם ויתר עמים רבים, ונתקיים (פסוק סד) והפיצך ה' בכל העמים וגו': והכתובים הבאים אחר כן עונשם בגלות, וכן והיו חייך תלאים לך מנגד (פסוק סו) מפני פחדותינו בגלות ביד העמים הגוזרים עלינו גזירות תמיד. והנכון, שהוא רמז לדורות ההם שהיו בזמן חרבן הבית השני, כי היו מתנכלים להם להאבידם לגמרי, על כן אמר אחריו (פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות, שהיה זה כאשר כלו להוציאם מן הארץ. ורבותינו אמרו (פתיחתא דאסתר רבה), ולמה למצרים לפי שכעור ורע לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון. אם כן, הזכיר מצרים דרך תוכחות: אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה, אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם שרחמיו עלינו, כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. וכבר פירשתי בסדר אם בחקותי (שם שם טז) סוד הברית הזאת, וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית. ואחר כן יבטיח בגאולה ממנו:

(מב) וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר:(מג) והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם:(מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ידוד אלהיהם:(מה) וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ידוד:

רבי שמעון בן יוחאי אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא הוא ורבי אלעזר בריה אתרחיש לון ניסא ונפק להו חד חרובא וחד מעיינא דמייא אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין. הוה אליהו ז"ל אתי לון בכל יומא תרי זמני ואוליף לון ולא ידע איניש בהו. יומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין ואמרין קללות שבתורת כהנים אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני וגלות אחרון. בקללות שבתורת כהנים אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. קללות שבמשנה תורה לית בהו הבטחות ולית בהו נחמה כלל כמא דכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי. קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר חבל על גריעותא דבר יוחאי ולית מאן דידע מניה ואלו ידעי לית רשו לגלאה ליה. ר' יוסי ב"ר יהודה קם יומא חד בצפרא חמא כל אינון עופין דאינון הוו טאסן ושפנינא חדא אזלא בתרייהו קם על רגלוי ואמר שפנינא שפנינא מהימנא מיומי טופנא דיוקנא דעמא קדישא לך יאות ולך נאה זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי באתר דאיהו תמן אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה ואזלת לגביה דר"ש ושויאת ליה בכנפא אסתכל בההוא פתקא ובכה הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו מה יעבדון דרי בתראי אי ישגיחון בהאי. אדהכי אתא אליהו ז"ל חמי דבכי אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין השתא ושדרני קב"ה לשככא דמעיך. אי רבי אי רבי לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין. אבל כך אמר קב"ה בקללות קדמאין אית ל"ב קראי וכלהו לקביל שבילי דאורייתא. בקללות בתראי אית בהו נ"ג קראי לקביל פרשיין ואורחין דאורייתא. [דף צח עמוד א] בגלות קדמאה דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא אתגלי חובייהו ואתגלי קיצא דילהון ונחמתא ואבטחותא דילהון. בגלות בתראה דבית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות אורחין דאתגליין אסתים חובייהו ואסתים קיצייהו ולא כתיב בהו הבטחות ונחמות. אדהכי עבר חד רוחא ואפריש לון וסליק אליהו גו גלגלא דנורא ואשתאר רבי שמעון ובכי ואדמוך אפיתחא דמערתא אדהכי אתא אליהו ז"ל אמר קום רבי שמעון אתער משנתך זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי. פוק וחזי מלכא דרחים לבריה ואף על גב דלטייה ואלקייה רחימו דמעוי עליה כד אחזי רוגזא תקיף כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אף על גב דלייט מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו מה דלא הוה כן באינון קדמאין דכלהו הוו בדינא תקיף. באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגיא וקלין רברבין ומלקיותא קלילין [פי' מועטין] ברחמי. וקשיא מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבש לון ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו דלא יפקון לבר ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו. עד השמדך מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב [ישעיה סו] כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה כו' [ירמיה לא] והואיל ובאומאה איהו דלא ישתיצון ישראל זמינא דיהון כל מכתשין ומרעין טמירין ומכוסין דלא יפקון לבר לאבאשא לון עד זימנא דישתיצון מן עלמא מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמין.

(ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ידוד אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל:(י) טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך:(יא) לעברך בברית ידוד אלהיך ובאלתו אשר ידוד אלהיך כרת עמך היום:

ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:היום – כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציביןח אתכם לפניו. ואף הפרשה שלמעלה מזוט פיוסין הם:

(יז) פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ידוד אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה:(יח) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה:(יט) לא יאבה ידוד סלח לו כי אז יעשן אף ידוד וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ידוד את שמו מתחת השמים:(כ) והבדילו ידוד לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה:(כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ידוד בה:(כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים {וצבוים} אשר הפך ידוד באפו ובחמתו: