ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם.

ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם:

הנה תמצא כי מצרים דומים ונמשלים לענין החומר, וישראל הם נמשלים לענין הצורה, ולכך המצריים נמשכים אחר הראוי להם וישראל אחר מה שראוי להם, מצד עצמם שהם קדושים ומובדלים בעצמם מכל עריות. וכאשר תבין זה היטב, יש לך להבין כי החומר מציאות פחות כי הוא דבר חסר במה שהוא חסר הצורה שעל ידה המציאות בפעל, כי החומר נחשב בכח וכל כח בשביל שאינו בפעל הוא חסר, והצורה היא הפך זה שהיא שלימות ואין חסרון בה כלל. וישראל בעבור שעצם שלהם במדריגת צורה נבדלת שלימה, לכך אם אין לישראל ענין הראוי לצורה כאלו אין להם מציאות כלל, כי זהו ענין הצורה הנבדלת אשר אין בה חסרון והיא שלימה ואם יש בה חסרון כאלו אין כאן צורה נבדלת. ולכך כאשר לא היו ישראל בשלימותם כאשר היו במצרים שעדין לא היו בשלימותם עד שהיו שש מאות אלף שזהו שלימות ישראל, היו ישראל כאלו לא היה להם מציאות כלל. כי ענין הצורה שהיא שלימה, ואם אינה שלימה אין לה ענין הצורה ולכך היו משועבדים תחת יד מצרים ובזה היו כאלו לא היה להם כלל מציאות. כי כבר אמרנו כי אין דבר שמציאותו יותר פחות כמו החומר, ובמה שהיו ישראל משועבדים לאומה כמו זאת שאין מציאות יותר פחות כמו הם, הרי כאלו אין להם מציאות כלל. ודבר זה מטעם אשר אמרנו למעלה בעבור שעצם ישראל צורה נבדלת שהיא שלימה, ובעבור שלא היו שלימים אין להם מציאות ולכך נשתעבדו במצרים דווקא… גבורות ה' פרק ד
וכן מה שאמר כי כנען יותר מקולקלים מהכל. יש לך לדעת ענין כנען כי כמו שאמרנו למעלה כי ישראל הם כמו צורה נבדלת מן החומר, ויש צורה המוטבעת בחומר וזאת הצורה היא צורה הפחותה. וכאשר אמרנו כי מצרים נקראים חמורים ונמשלים כבהמה, כך הכנענים גם כן דומים לזה ועליהם נאמר (בראשית כ"ב) שבו פה עם החמור עם הדומה לחמור, כי הצורה המוטבעת בחומר נמשל כחומר ויש לה משפט החומר בכל מעשיה, ולפיכך הכנעניים הארורים דומים למצרים, כי המצריים הם החומר וכמו כן הכנעניים הם הצורה הפחותה הארורה אשר היא מוטבעת בחומר, ולפיכך ימשך לה מן הדברים אשר ימשכו אחר החומר ושוים בכל דבר. וישראל הם הצורה הנבדלת בלתי מוטבעת בחומר. ומפני שהצורה המוטבעת היא צורה פחותה נאמר עליה ארור כנען וגו' ויהי כנען עבד למו, שהצורה המוטבעת היא צורה ואין לה שלימות אשר ראוי לצורה, שראוי שתהיה צורה נבדלת והיא צורה חסירה וארורה, והצורה הזאת המוטבעת אינה בן חורין רק משועבדת לצורה הנבדלת, וזה בשביל חסרון הצורה המוטבעת שהיא צורה חסירה. והדברים האלו הם דברים עמוקים מאוד ומופלאים. והכל נרמז בענין אברהם והחמור אשר רכב עליו ונעריו עמו, אשר אמר להם שבו פה עם החמור עם הדומה לחמור. כי אברהם דומה לצורה הנבדלת, והחמור הוא החומר, ושתי נעריו אשר אמר להם שבו פה עם החמור והם הכחות אשר הם חומר והם מוטבעות בחומר, ולפיכך אמר להם שבו פה עם החמור עם הדומה לחמור. בודאי הנה ישראל כמו הצורה הנבדלת, ומצרים הם החומר אשר אמרנו לך, והכנעניים הם הצורה המוטבעת בחומר אשר הוא ארור מטעם אשר אמרנו לך למעלה. וכבר אמרנו לך למעלה, כי הצורה הנבדלת הוא הפך החמרי וכך הצורה שלימה הנבדלת הפך הצורה המוטבעת החמרית הארורה. אך חילוק יש בין שני אלו הדברים, כי הצורה הנבדלת הוא הפך לחומר ומכל מקום יש להם יחוס וחבור מצד שהחומר והצורה מתיחסים, עם שהם הפכים ביחד יש קצת התיחסות והתאחדות בין הצורה ובין החומר. כי ההפכים כמו אלו בודאי מתיחסים, כמו לובן והשחרות אף על גב שהם הפכים מתיחסים זה לזה, כי שניהם הם נכללים במראה והם כוללים המראה שזה נוטה לקצה הלובן וזה נוטה לקצה השחרות. וכל הפכים בעולם הם תחת מין אחד, ואם לא כן לא היו הפכים, כמו המתיקות והשחרות שאינם הפכים ואינם תחת מין אחד. כך ישראל ומצרים אף על גב שהם הפכים, כי ישראל הצורה הנבדלת ומצריים הם החומר, מכל מקום שייך יחוס ביניהם כי החומר והצורה משלימים מציאות אחד ודבר זה התיחסות בודאי. וכן מה שיש לישראל מעלה צורה הנבדלת מן החומר, מכל מקום יש כאן שיתוף וחבור כי הצורה הוא צורה לחומר, ואם לא היה זה שיש למצרים קצת התיחסות, לא היה אפשר שישראל יהיו גרים בארץ מצרים אחר שלא היה כלל התיחסות ביניהם לא יתכן שיהיו ישראל גרים ביניהם. ואף על גב שכבר אמרנו למעלה כי לכך נשתעבדו במצרים מפני שהיו מצרים הפך להם, ולכך היו משועבדים למצרים והיה מקוים בהם ועבדום וענו אותם, מכל מקום לא היו גרים ביניהם אם לא בשביל כי ההפכים במה שהם הפכים כמו אלו מתיחסים זה לזה. ולכך הם גם כן פועלים זה בזה, כי לא יפעל המתיקות במה שהוא מתיקות בשחרות ולא יפעל החמימות בשחרות, רק יפעל החמימות בקרירות שהם תחת איכות אחד וכן יפעל המתיקות בחמיצות שהם תחת איכות אחד, ואי אפשר רק שיהיה כאן שתוף. לכך אמרה תורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו דור שלישי וגו' (דברים כ"ג) כלומר אף על גב שודאי מצרים היו הפכים לישראל כמו שנתבאר למעלה, הפכים אלו אינם נבדלים לגמרי ולכך דור שלישי יבא להם, וזה הענין הוא במצרים, ולקמן יתבאר עוד מזה. אבל הכנענים הארורים דומים אל הצורה המוטבעת בחומר, וזאת הצורה הפחותה הארורה אינה מתאחדת ומתיחסת כלל עם הצורה הקדושה הנבדלת. כי מה יהיה היחוס בין צורה לצורה אם לא שהצורה המוטבעת היא משועבדת תחת צורה הנבדלת, ובודאי זה ענין עבד כנעני. אבל בבואם ישראל לארץ לא היו עבדים להם לכך נאמר (דברים כ') לא תחיה כל נשמה, ונאמר (במדבר ל"ג) ואם לא תורישו יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים וצררו אתכם על הארץ, הרי שביאר בזה כי הצורה הפחותה מצירה את הצורה השלימה, כי הצורות מעיקות זו את זו בודאי ואינם מתאחדים ביחד.

והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.

ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקדוש ברוך הוא ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא". ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן. ודע, כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם. והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקדש "תוהו", והמלה נגזרה מלשונם (קדושין מ ב) בתוהא על הראשונות, מפני שאם בא אדם לגזור בו שם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בהו", והמלה מורכבת, כלומר בו הוא, כמלת לא תוכל "עשהו" (שמות יח יח) שמחוסר הו"ו והאל"ף, עשו הוא… אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון. משמעותו, בתחלה ברא אלהים את השמים, כי הוציא חומר שלהם מאין, ואת הארץ, שהוציא החומר שלה מאין… ואחר שאמר כי בתחלה במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה "תהו", כלומר חומר אין בו ממש, והיתה "בהו", כי הלביש אותה צורה.

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם:

טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב, ולמה נקרא שמו ילד כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה ולמה נקרא שמו מסכן שאין הכל שומעין לו ולמה נקרא שמו חכם שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה, ממלך זקן וכסיל זה יצר הרע, ולמה קורא אותו מלך שהכל שומעין לו ולמה קורא אותו זקן שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו, ולמה קורא אותו כסיל שהוא מלמד לאדם לדרך רעה, אשר לא ידע להזהר עוד שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו והוא אינו נזהר מהם, כי מבית הסורים יצא למלוך דהוא מכשכש לברייאתה כמן ביני סריאתה, כי גם במלכותו נולד רש במלכות יצר טוב נולד רשותו של יצר הרע.

לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה.